במחלקת הקשר בגדוד המילואים בו שירתי, שמוליק היה אחד מידידיי הטובים. ישנו באותו האוהל, עברנו יחד את מלחמת ששת הימים ברצועת עזה וסיני, עד שבאיזשהו שלב, נפרדו דרכינו, הוא, או אני, אינני זוכר מי משנינו, הועבר ליחידה אחרת, אבל אין זה משנה מבחינת סיפורי. בימי רגיעה שירתה מחלקתנו, כ-20 אנשי מילואים, בבסיס גדול, יחד עם חיילים סדירים ותמיד הייתה לי הרגשה מוזרה לגבי חוסר הקשר בין שתי הקבוצות, המבצעות את אותו התפקיד עצמו.

המרכזייה של הבסיס הייתה ממוקמת ממש ליד המקום בו הוצבתי וביליתי שעות רבות ביום ובלילה, המב"ן (מרכז בקרת נזקים), אבל עבור המרכזניות הצעירות, אנו המבוגרים, בני 30-35-40, היינו כלא קיימים. הן אומנם שמרו על נימוסים אלמנטאריים, אמרו בוקר טוב, ערב טוב, הודו יפה כאשר רצו להצית סיגריה ובקשו מאתנו אש, או לקחו בהשאלה עיתון, אבל מעבר לכך, לא התייחסו אלינו.

שונה היה מצבו של שמוליק, שהתגאה במיומנותו לקרוא בכף היד. אינני יודע אם הוא היה טוב בניבוי העתיד ובאבחונים בריאותיים, כי לא נמניתי על קהל 'לקוחותיו', אבל בשעות בו לא היה בתפקיד, ניצב לפני אוהלנו תמיד תור של שתיים-שלוש בנות (הבנים משום-מה מעוניינים פחות בקריאות כגון אלה).

יכולתו של שמוליק הדהימה אותי. באזרחות לא היה בינינו קשר, אך כשהגענו למילואים אחר פירוד של שנה בערך, לעולם לא שאל שאלות שגרתיות כגון "מה שלומך?", "מה נשמע?", הוא פשוט נטל את ידי וידע! הוא 'קרא' על הולדת ילדיי, מחלות משפחתיות, הוויות משמחות, נדמה היה, כי אין סודות בפניו, קורא בחיי כמו בספר פתוח. לא האמנתי כל-כך באומנותו, אולם כאשר פעם שאלתיו מה בדיוק ראה בכף ידי והוא החל לספר לי - בנוכחות מילואימניקים אחרים - על שיחה שניהלתי לפני ימים אחדים עם אשתי, תוך כניסה לפרטים אישיים ביותר, נאלצתי לבקשו להפסיק. בפעם הבאה שנקראנו לשירות, רק לחצתי את ידו של שמוליק (אם כי עבור אנשים מאומנים, גם זה מסגיר הרבה מאישיותך) ולא נתתי לו לקרוא בכף ידי.

מה היה לנו כאן? מדע, או אדם הניחן בחוכמה טבעית, בעל כישורים מיוחדים בתחום הפסיכולוגיה, הבנה יוצאת דופן של ההתנהגות האנושית, היודע לקרוא שפת גוף? העוסקים בקריאה בכף היד (או כירולוגיה, בשמה המדעי) טוענים, כי לפי צורת כף היד, עוביו, קווים בתוכו, איכות עורו ותלמיו, מבנה, אורך ועובי האצבעות וגמישותן, ניתן ללמוד על מאפייניו ותכונותיו של האדם, עברו, ההווה והעתיד שלו, אישיותו הבסיסית, בריאותו וגורלו. הם מתיימרים לאבחן מחלות ומחושים ולסייע בידי הרופאים הקונבנציונליים בריפוי הגוף והנפש.

לעומת הכירולוגיה, שאינה מוכרת כשיטה מדעית, זכתה הרפלקסולוגיה להכרה כשיטה רפואית אלטרנטיבית, המשולבת בטיפולים, ביחד עם האמצעים של הרפואה המערבית. הרפלקסולוגיה משתמשת בכפות הרגליים לאבחון וטיפול באדם. (למה כפות רגליים כן וכפות ידיים לא? לא אבין!) לטענת העוסקים בה, "בעזרת השיטה ניתן לאתר דפוסים שקיימים אצל האדם ברבדיו השונים כגון בגוף, בנפש ובתחום החשיבה. על ידי לחיצות, חימומים והנעות של אזורים מסוימים בכף הרגל, ניתן לשחרר מצבים בהם האנרגיה חסומה ואינה זורמת כראוי וכך לטפל במחלות מסוימות. חסימות אנרגיה אלו נקראות קריסטלים ולעתים הן מורגשות כמעין גבשושיות בכפות הרגליים." (ציטוט מתוך הויקיפדיה).

בת זוגתי מבקרת אחת לשבועיים אצל רפלקסולוגית ומספרת בהתפעלות, כי היא דיאגנוזטיקאית מעולה יותר מאשר רופאת המשפחה שלנו. מיד עם הגיעה אליה, מאבחנת המטפלת כל מכאוב ומחוש של רעייתי ואף עצירות קלה לא נעלמת מעיניה, או נכון יותר אצבעותיה. בעיניי כל זה מופלא, באשר להבדיל מאשתי, המרגישה בשמיים אפילו כשאני, עם אצבעותיי המגושמות והבלתי-מאומנות מעסה את כפות רגליה (או כתפיה), אני - כנראה בול עץ בלתי-רגיש -  אדיש לכל "הלחיצות והנעות" האלה, למעט אולי הרגשת נעימות שמישהו מטפל בי.

שיטה ידועה אחרת היא האקופונקטורה, דיקור במחטים, שמקורה במזרח הרחוק, אשר עצם המחשבה עליה מעבירה צמרמורת בגבי, אבל יעילותה בטיפול בכאב לסוגיו ידועה היטב. ראיתי פעם סרט, בו גבר נותח ללא הרדמה, בעזרת דיקור בלבד ולא הרגיש כל כאב, אבל הרפלקסולוגית של אשתי החלה לאחרונה לטפל בה באמצעות סו-ג'וק, שיטה יעילה ועוצמתית במיוחד, המשלבת דיקור, מגנטותרפיה, טרמותרפיה, טיפול באמצעות זרעים, צבעים ועוד. הטיפול הנעשה דרך כפות הידיים, הרגליים והאוזן, הוא לדעת אשתי אינו נעים במיוחד, אבל יעיל מאד.

אדם תמים המחפש באינטרנט מזור למכאוביו, תרופה לחוליו - ומי לא מחפש בימים אלה תשובות לשאלותיו באינטרנט, האורקל החדש מדלפי - יימצא שיטפון של שיטות ריפוי, אשר כל אחת מהן מתיימרת לתת תשובה מלאה ומספקת לכל בעיותיו. הילינג (ריפוי באמצעות מגע כפות הידיים), או רייקי, סוגי עיסוי שונים - כגון שיאצו, שבדי, תאילנדי, סיני (טווינה) וכיוצ"ב -, מדיטציה וטאי צ'י, יוגה, ארומתרפיה (ריפוי באמצעות  שמנים), אפיתרפיה (ריפוי בעזרת מוצרי כוורת), רפואת צמחים, פרחי באך, ביו אנרגיה, מוצרי רפוי מגנטיים, כירופרקטיקה (טיפול בבעיות של עמוד השדרה, במטרה להשפיע על מערכת העצבים), רפואה סינית, פלדנקרייז, ביופידבק, הומיאופתיה, נטורופתיה (מניעת מחלות וטיפול בהן באמצעות כלים טבעיים הכוללים תזונה טבעית וטיהור הגוף מרעלים).

כל זה נקשר לוויכוח שנמשך לאורך שנים רבות בין הרפואה ההוליסטית וזאת הקונבנציונלית. הרפואה ההוליסטית מבוססת על ראיית האדם כמכלול: הגוף, הנפש (הרגש) והרוח (חשיבה, תפיסה, אמונות) הם שלמות מתפקדת אחת ועל כן יש לפתור כל בעיה ממנה סובל אדם, בשלושת המישורים הנ"ל.

באותו הקשר אזכיר גם את התנסותי האישית. בעקבות התקף לב שעברתי לפני 24 שנים, נקבע לי תור לניתוח שלושה מעקפים. לא נותחתי. במקום זאת טופלתי בהצלחה רבה על-ידי של ד"ר יוסי דיין, המיישם בארץ את שיטת ד"ר מאייר הידועה (הכוללת בין היתר, הרגלי אכילה נכונים ואף צומות קלים). ד"ר דיין מכנה את דרך טיפולו 'ניתוח ללא סכין' ואכן, אני חי ומתפקד לא רע גם בלא הניתוח! כתבתי על הנושא ביתר הרחבה ברשימתי "אכן, אנחנו מה שאנו אוכלים!" שהתפרסמה בתפוז ב-15 לדצמבר 2007.

ידידתנו (כיום רופאה בכירה באחת מקופות החולים בארץ) מירה, טענה עם עלייתה ארצה ממזרח אירופה, שם ניהלה מחלקה אונקולוגית בבי"ח, כי הרופא הישראלי, חסיד האסכולה המערבית, מאוהב מדי במחשוב ובמכשור הסופר-מודרני שלו ושכח את המיומנויות המסורתיות של הרופא, אבחון באמצעות הידיים, האינטואיציה והתבוננות במטופל.

לפני שנים, הזמנו ידידה אחרת לארוחת ערב בביתנו ביום שישי. באותו יום אחר הצהריים, היא התקשרה בוכייה, כי לא תבוא אלינו. שאלנו, מה קרה? האישה סיפרה, כי אבחנו אצלה סרטן שד, היא הולכת להיות מנותחת ואין לה כל חשק לאירועים חברתיים. שכנענו אותה לבוא עמנו אל ביתה של ידידתנו הרופאה. מירה הכינה לנו קפה ועד שהמים רתחו, לקחה את הידידה למטבח, מיששה את חזה ופסקה: אין לה סרטן! כדי לאשש את אבחונה, הזמינה אותה ביום ראשון למרפאתה ושם נקבע בוודאות, כי הדיאגנוזה הקודמת הייתה שגויה.

באותו מעמד, השמיע מישהו גם משפט שאני בטוח, כי יעורר תגובות נזעמות אצל חלק מהרופאים: "רופאים מנתחים בד"כ ממהרים מדי לחתוך!"

אינני רופא ואף לא מומחה לרפואה, אבל אני קורא הרבה ומתעניין תחומים רבים. נראה לי, כי לאחרונה נכרת מגמת שינוי בגישת הרפואה הקונבנציונלית. גם היא החלה לשים יותר דגש על גילוי מוקדם של מחלות, חיפוש אחר גורמיהן, תזונה נכונה, על יחסי האנוש, במסגרת הטיפול הרפואי. שיטות רבות שנחשבו בעבר נחלת הרפואה ההוליסטית בלבד, מקובלות כיום על רוב הרופאים. קופות חולים מספקות שרותי רפואה משלימה למטופליהן.

אינני מטיף להזנחת הישגיה הכבירים של הרפואה המודרנית. כבודם של השיקוף, האולטרא סאונד, ה-א.ק.ג., ה-מ.ר.אי ועוד, במקומם מונח. אינני מטיף  לזלזול ברופאים, בזריקתן של כל התרופות לפח לטובת תרופות סבתא, אבל בכל מה שנוגע לגופו של האדם ותפקודו, עדיין רב הנסתר מהגלוי. אני מציע לאלה העוסקים בכך, לא לשים את כל הביצים בסל אחד, לא לשלול שיטות בלתי-מקובלות כלאחר יד, להיות פתוחים לדרכים אחרות, לחקור, לבחון, לתת להן סיכוי.

תפקידה של הרפואה המשלימה היא כשמה: לא לבוא כחלופה לרפואה הקונבנציונלית, אלא כטיפול נוסף, משלים, הכול למען בריאותנו.