דוד החוקר הפרטי חכך את ידו וחיוך גדול פשט על פניו כשקיבל את האימייל מהקבוץ שבו מאשרים לו את קבלת העבודה בקולומביה, דוד היה חוקר פרטי ואהב לבצע עבודות עבור הקיבוצים, הם לא פנו למשטרה תמיד פתרו את הבעיות שלהם בתוך המסגרת הסגורה שלהם.

בפגישה שנערה בסודי סודות עם מזכיר המשק הובא לפני דוד הסיפור כלהלן: יש אצלנו חבר קיבוץ שעלה מקולומביה לארץ כבר לפני כ-7 שנים, חבר שנקלט היטב ומתוך התחשבות שהשאיר משפחה בקולומביה הרחוקה הקיבוץ מממן לו אחת לשנה כרטיס טיסה לבקר את המשפחה, לפני כארבע שנים העולה החדש פנה למזכירות המשק וסיפר בעצב רב כי אימו חולה מאוד ועליו לנסוע  יותר תכוף לסעוד את אימו החולה, איש לא עמד לעצור בעדו נהפוכו, כולם גילו אמפטיה ואשרו לו במיידית עוד נסיעה הבייתה לקולומביה.

לאחר שנה הסיפור חזר על עצמו ושוב התייפח לפני מזכיר המשק על מצבה הרע של אימו ושוב אישרו לו נסיעה נוספת ומימנו את כל ההוצאות.

וכך זה חזר על עצמו עד לאחרונה, משהו "הריח" לא טוב למזכיר הקיבוץ, כמה שנים האמא גוססת? וכמה זה נכון על אחת כמה וכמה שכל הכסף הגיע ע"ח דברים אחרים שהקיבוץ יכל לעשות בהם שימוש.

דוד נכנס לאינטרנט, בירר את שם הכפר שבו התגוררה משפחתו של הבחור, הזמין כרטיס ועלה לטיסה לקולומביה.

כשהגיע הסתבר שהאינטרנט קצת הפריז בתמונות של החופים והשמשיות ולא האמין מראה עיניו כשהגיע לכפר מוזנח ושכוח אל. לאחר שהתמקם ב"מלון" ירד לרחוב והתחיל לשאול עוברים ושבים על שם המשפחה שהיה בידו.

לאחר כמה נסיונות מישהו אכן הכיר והפנה אותו לכיוון הנכון. דוד לקח מונית שקרטעה על הכביש המשובש והגיע לכתובת המיועדת, הבית מבחוץ היה מוזנח ודוד לא הרגיש כ"כ נח אך עבודה זו עבודה.

הדלת נפתחה ע"י איש לבוש גופיה קרועה, זיפי זקן כיסו את פניו וכל החזות שלו הייתה די מפחידה.

"שלום אדוני" אמר דוד באנגלית והמשיך "אני חבר של קרלוס מישראל ובאתי לבקר"

"בא תיכנס"  והזמין את דוד להכנס, דוד נכנס בהסוס לדירה שבקושי היו בה רהיטים וריח לא נעים שרר בחדר, אך דוד היה מקצוען ואף שריר בפניו לא זז, הוא הוזמן לשבת.

"איך זה שבאת עכשיו" אמר האיש", קרלוס רק נסע מפה לפני שבוע"

דוד לא איבד את עשתונותיו וענה " אני יודע,קבעתי עם קרלוס פה אבל בגלל כל מיני סידורים שהיו לי התעכבתי וקיוויתי לפגוש אותו פה".

האיש הביא בקבוק שתיה והציע לדוד כוסית, על אף החום והריח ששררו בדירה דוד לא סירב, לא רצה להעליב את המארח.

"אתה אחיו"? שאל את המארח,

"כן אני אחיו הגדול ויש לנו עוד שתי אחיות שגרות בעיר הסמוכה"

ואז דוד השתמש בכל הטריקים שידע ולמד מהמקצוע, הוציא את מצלמת הוידיאו ופנה לאח " יודע מה? קרלוס לא יאמין שהייתי פה,בא אני אצלם אותך תמסור לו ד"ש ותגיד לו שאני הצלם".

האח לא היסס, הלך הביא חוצה מהחדר ונעמד מול המצלמה ואמר בספרדית "קרלוס אני עומד מול החבר שלך דוד, הוא בא לבקר והיום יום שלישי 2.3.07 ואני מוסר לך ד"ש דרכו"

"רגע" אמר דוד "מה עם האמא? אולי גם היא תמסור ד"ש"?

"אמא, שלנו מתה לפני חמש שנים" ענה האח.

"אני מתנצל" אמר דוד, "אולי נעשה לקרלוס מזכרת ונלך לקבר של אמא ושם אצלם אותך גם".

האח הסכים ושנייהם יצאו החוצה והלכו כ-10 דקות כיוון בית הקברות, האח הראה לדוד בדיוק היכן קבורה האם ושוב נעמד ליד הקבר כשהוא ממשיך לדבר למצלמה ,קרלוס הבאתי את החבר שלך דוד לקבר של אמא וכשתתגעגע תוכל תמיד לראות את הסרט הזה".

דוד חזר לארץ, הכין את הקלטת והביאה למזכיר המשק ההמום, קרלוס קיבל זימון לבירור ולא יכל להכחיש את תוכן הסרט וקיבל מהקיבוץ "כרטיס" לכיוון אחד......