 
|
הלב כואב הדמעות זולגות ורק אתה כבר לא פה...
מאת: אושרת 21/08/08 (19:31)
שמישהו צועק לעזרה... צריך להקשיב... לנסות לתת יד... לא להפנות תגב... כואב לי ... הדמעות זולגות.. אני לא מכירה אותך בכלל... היית סתם מישהו מהאזור השני... אחד שרצה לפרוץ לעולם הנוצץ. שלא ידע שיאכלו אותו חי... ועכשיו אתה לא בין החיים. לקחת את זה לידים שלך. עכשיו אתה נוצץ. כולם מדברים עליך. התאבדת. וזה כואב. כואב לחברים שלך. לאמא שלך. לאנשים שקרובים לך. אפילו לי. ואני לא מכירה אותך בכלל... איך? למה? כמה שאלות רצות בראש.. ואין מענה להם... והדמעות ממשיכות לזלוג... האיפור נמרח.. וזה לא מענין. הם יורדות ומרטיבות את הלב. הלב.. שלא מכיר אותך. כל כך קשה ... להבין את המושג התאבדות. את האומץ.. או שזה הדיכאון? הדבר היחיד שגורם, לאנשים כמונו לחשוב אחרת. היו לך חיים כל כך טובים. היו לך חברים שאוהבים. למה שמת קץ לחייך?!?!!? דמעה אחרי דמעה.. וזה לא מפסיק. התקווה היחידה, ששם למעלה, טוב לך יותר.
יהי זיכרו ברוך 3>
הכותבת היא אחת.. מבין כל העולם הזה....=]
רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן
גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.
אין תגובות למאמר
|
 |
|
||||||||||||||||||||||
| © כל הזכויות שמורות לפרשן 2021 |
בניית אתרים
|