למראה המעטפה בתיבת הדואר עצרה סיגל את נשמתה לרגע, המעטפה הייתה מחברה גדולה באזורה,חברה שאליה רצתה להתקבל כמזכירה, היא קרעה את המעטפה וקראה בשקיקה את השורות וחשה כאילו וזכתה בפרס "הרינו להודיעך כי לאחר הראיון עמך כמועמדת למשרת מזכירה,מצאנו כי כישורייך מתאימים ואנחנו מבקשים שתתחילי לעבוד אצלנו הח מיום א' הבא", סיגל רצה במדרגות ונכנסה הבייתה בצעקות של שמחה ובישרה לבעלה וילדיה שקבלו אותה לעבודה, היא חשה התרוממות רוח לאחר תקופה ארוכה בה הייתה מובטלת.

היום המיוחל הגיע וסיגל התלבשה יפה אך סולידי ושמחה שהייתה לה סיבה לקום בבוקר, סיבה לשים ליפסטיק וסיבה להרגיש "שייכת" למסגרת מהיום והלאה.

בהגיעה למפעל פגש אותה בעל המפעל בכניסה, הוא היה גבר נאה,לבוש ג'ינס כאחד העובדים חץ את ידה בחוזקה והציג את עצמו- שלמה, לקח אותה לסיור במפעל והסביר לה באופן כללי על המפעל ויחודו, לאחר מכן נכנסו למשרד הראשי והוא הכיר לה את אשתו שניהלה את המשרד, אשתו הייתה אשה נאה וצעירה מסיגל וקבלה את פניה בנימוס.

הימים חלפו וסיגל החלה להסתגל למקום העבודה,אשתו של שלמה הדריכה אותה ביסודיות והייתה נחמדה, העבודה גם כללה מדי פעם נסיעות למשימות מחוץ למשרד, דבר שסיגל מאוד אהבה לצאת קצת עם הרכב, לשים קצת מוזיקה בדרך ולהנות מהנוף.

המפעל שגשג ושלמה קנה מבנה חדש והם תכננו לעבור שם אחרי השיפוץ, הוא אף העלה לסיגל את המשכורת וחשב לקנות לה רכב שיהיה צמוד אליה גם אחרי שעות העבודה.

יום אחד התקשר שלמה לנייד של סיגל וביקש ממנה לבוא למבנה החדש כי הוא צריך ממנה משהו, סיגל הודיעה למנהל החשבונות כי היא יוצאת (אשתו של שלמה לא הייתה באותה עת) ויצאה לדרך.

בהגיעה למבנה החדש התפלאה שאין רכבים בחוץ למעט האופנוע של שלמה ונכנסה פנימה, שלמה חיכה ה שם ונראה היה כי היה מוטרד, סיגל ברכה אותו לשלום ושאלה מה עליה  לעשות, שלמה הביט בה ואמר "האמת שקראתי לך הנה כי אני רוצה לדבר איתך"

"מה קרה"?  שאלה סיגל וליבה החסיר פעימה שמא עשתה משהו לא כשורה, שלמה הביט בה במבט מוזר התקרב אליה אבל ממש קרוב אחז בידה ונישק אותה בכח, "שלמה מה אתה עושה"? צעקה סיגל כשהיא מבוהלת, "כלום שאת לא רוצה בו" ענה לה ושוב ניסה לנשקה בכח, סיגל הדפה אותו ממנה ורצה החוצה מבוהלת, נכנסה לרכב כשכולה רועדת ונסעה הבייתה.

סיגל לא רצתה לספר לבעלה,היא חששה מתגובתו, כל אותו הלילה לא הצליחה להרדם,ראשה היה עמוס במחשבות ואז החליטה שתלך בבוקר לעבודה כרגיל ואולי הכל יעבור כמו חלום רע.

למחרת הגיעה סיגל לעבודה ועוד מהחניה ליבה הלם בחוזקה,לבשה ארשת חייכנית ונכנסה משרד, "בוקר טוב לכולם" אמרה ואשתו של שלמה חייכה אליה וברכה אותה בחזרה, שלמה שעמד ליד השולחן שלה הסתובב "בוקר טוב סיגל", היא התיישבה ואז שוב פנה אליה ואמר בקול רם "סיגל  לצערי עלי להפסיק את עבודתך לאלתר", סיגל הביטה בו המומה אבל גם אשתו הרימה את ראשה מהניירת והביטה כלא מבינה, "את תקבלי כל מה שמגיע לך" המשיך שלמה לדבר "אבל את יכולה ללכת מעכשיו אחרי שתקבלי את המכתב".

כך הגיעה לסופה העבודה שכ"כ ייחלה לה ולא באשמתה והסיפור נשאר בגדר סוד שנים רבות.

ערב אחד הלכו סיגל ובעלה לחתונה של חבר לעבודה של בעלה,ברכו את המשפחה ואז סיגל ראתה את שלמה בזווית העין כשהוא עומד  והבעה של שחצנות על פניו, "הנה ההזדמנות שלי חשבה בליבה", בקשה מבעלה סליחה לרגע והלכה לכיוון של שלמה ואשתו, "ערב טוב אתם זוכרים אותי?" הם הביטו לעברה,שלמה החוויר ואילו אשתו חייכה והושיטה את ידה "סיגל מה שלומך?שמעתי שהבת שלך התחתנה, מזל טוב", שלמה לא הוציא הגה ואז סיגל פנתה אליו ואמרה" תגיד שלמה, פיטרת עוד הרבה מזכירות אחרי? או שלא, כי הסכימו להתעלס איתך באיזה מבנה?"

"אין  לי מושג על מה את מדברת"ענה שלמה.

"אתה ממש שה תמים אבל רק שתדע לך שאם אתה לא רוצה לחטוף מכות מבעלי אני מציעה לך להתרחק ומיד", סיגל אהבה כל שניה מהמעשה שעושה ואז פנתה לאשתו שעמדה המומה ולא הוציאה הגה "צר לי עלייך את אשה נחמדה אבל יש לך בעל חולה נפש",

שלמה אחז במרפקה של אשתו ושנייהם הלכו לכיוון היציאה.

סיגל לקחה אוויר, חייכה מסיפוק והלכה להנות מהערב.