תקציב 2009 כפי שמציע שר האוצר יחד עם חוק ההסדרים הינו אנטי חברתי אנטי מוסרי ובא לרסק עוד את השכבות החלשות. אשר רוסקו כבר גם כך בתקציבים מהשנים הקודמות ומהווה ממש המשך למדיניות נתניהו.

הדבר המתמיה ביותר של הצעת התקציב היא הגזירות שמוטלות כמו תמיד על החלשים בחברה, על הגימלאים  הקשישים ועל מיעוטי היכולת  על חסרי האמצעים. זה ממש רוע ואטימות לב

יש  צמיחה, כך אומרים שהיא במידה רבה צמיחה של עיסקות פיננסיות ושל חלקים בתעשיית ההיי-טק, התקציב או יותר נכון הצעת התקציב רק מראה את פניה האמיתיות של ממשלת אולמרט-ברק שפוגעת קשה בחלשים  ומדרדר רבבות משפחות נוספות לחיים מתחת לקו העוני.

המדיניות הכלכלית-חברתית של הממשלה מאז ינואר 2003, השיגה את מטרתה: העברת חלק גדל של ההכנסות מידי העובדים בעלי השכר הנמוך והבינוני ומידי מקבלי הקיצבות לכיסיהם של בעלי ההכנסות הגבוהות, ובעיקר של המאיון העליון. העברה זו, אשר תבוא לידי ביטוי גם בדו"ח של הביטוח הלאומי על אודות ממדי העוני בשנה הקודמת העומד להתפרסם בקרוב, הרחיבה את הפערים החברתיים לרמה חסרת תקדים.

מה מבשר לנו התקציב? שום בשורה חברתית. תקציב 2009 מבשר בפגיעה בקצבאות הזקנה ופגיעה בקצבאות הילדים וכמו כן ביטול זכויות סוציאליות אלמנטאריות כמו חופשת לידה ומענק לידה. וכמו כן העלאת מחירי התחבורה הציבורית אין בהצעת תקציב זו בשורה חברתית אחת אפילו ויש לזרוק אותה לפח

שכר המינימום. וקצבאות הזקנה אסור שייפגעו. מדינת ישראל שוברת שיאים ראשית במספר הילדים מתחת לקו העוני, שיא נוסף הוא  בפערים בחינוך, שיא עולמי ברמה נמוכה של קצבאות זקנה ועוד. בחינה מדוקדקת של ספרי התקציב וחוקי ההסדרים מאז שנת 2003 מוכיחה שהממשלה הנוכחית מובילה מדיניות כלכלית שהיא לא יותר מהמשך מדיניותו הכלכלית של שר האוצר דאז, ח"כ בנימין נתניהו, אשר יצרה חברה עם פערים הולכים וגדלים ותקציב שלא ממלא את תפקידו העיקרי לצמצומם. התקציב המוצע לשנת 2009, הכולל קיצוצים בקצבאות הזקנה, בקצבאות הילדים, בקרנות לילדים בסיכון, בתקציבי החינוך, ההשכלה הגבוהה, הבריאות, הבטיחות בדרכים ופיתוח הנגב והגליל מהווה אף הוא נדבך נוסף בהרס רשתות הביטחון הרופפות של מה שנותר ממדינת הרווחה הישראלית.

מעיקרי הגזירות צפוי להיות פגיעה קשה ביולדות - ביטול מענק הלידה מהילד השני וקיצור חופשת הלידה בשבועיים. כמו כן מתוכננת הטלת מס בריאות גם על עקרות הבית, אם כי בסכום מופחת של 50 שקל לחודש. צעד זה נוסה ונכשל כבר אשתקד, בשל התנגדותם של מספר שרים וח"כים. 

ומפלגת העבודה האם תשתוק? האם תמשיך לשבת ליד שולחן הממשלה?  על ההסתדרות וארגוני העובדים ועל כל אדם בעל רגישות חברתית יש לקום ולזעוק נגד הצעת תקציב זה כי אין לפגוע יותר במעמד העובדים ובשכבות החלשות באוכלוסיה.