אין שום גאווה בלהיות הומו או לסבית. זו לא ברכה. ההיפך הוא הנכון.
יש דרך ברורה מאוד וספציפית על הדרך בה בני האדם אמורים להתנהל ביחסי הרומנטיקה. גבר עם אישה, אישה עם גבר. לא שום דבר אחר.
כמו שיש בעיות לאנשים מסוימים (כמו הזיות, פרנויות, בעיות בקשר עם בן/ בת זוג, וכו'), כתוצאה מדברים שקרו להם בעבר, כך יש גם אנשים שנפגעים נפשית בצורה קשה עקב אירועים מסוימים והופכים להומואים ולסביות. אין בזה שום כבוד.
זה עצוב. לאנשים האלו לא יהיו ילדים, הם יהיו מוזרים ושונים מהחברה כל עוד לא יבינו שהם לא תקינים ושעליהם לטפל בבעיה. ויש המון דרכים לזה. מישהו פה שמע על מצעד לפרנואידים? סכיזופרנים? חולים במחלות נפש אחרות? לא.
והסיבה פשוטה- הם "יצאו מהארון", התעוררו מהסרט והבינו שהם סובלים ממחלת נפש, והלכו לטפל בה. צריך לדעת מהם היתרונות שלנו אבל חשוב יותר לדעת מהם החסרונות. אז במקום ללכת לרחוב ולשמוח במחלתם הם צריכים להפנים את המצב וללכת לטפל בו ע"מ להפוך לבני אדם נורמליים. בטח שלא לעשות מצעד בארץ יהודית לציון דבר שנוגד בצורה גסה את עקרונות היהדות, שבזכותם אנחנו פה. בטח שלא בעיר הקדושה ביותר בעולם, ירושלים, תוך פגיעה בתושביה.
לכן, אם הייתי ממארגני המצעד הייתי ממקם בסופו בי"ח פסיכיאטרי גדול ומשקם את המסכנים. אולי זה עוד יקרה. שבת שלום!