ביום ד', 3 לספטמבר, השכם בבוקר אני מקבל דוא"ל כאוב מחבר ילדות יקר בו הוא מודיע לי על התאבדותו של חברו לעבודה לשעבר, שוקי הליצר, אותו הכיר לפני כשלושים שנה בעת בה עבד במכון התקנים ונעשו חברים לתמיד. היכרותי עם שוקי הייתה מאוד דלה ,אך כאבו האישי של פינחס חברי מחד וצורת הליכתו של שוקי מאידך, לא יכולים להשאירני אדיש, לא למקרה ולא לדרך בה הוא נעשה. שוקי גדע לעצמו את חייו בצורה הנראית לעיין מאוד מקאברית: הוא גרם לראשו להימחץ במכבש כבד המשמש את מכון התקנים לבדיקות חוזק חומרים שונים.

שוקי השאיר ליד המכבש מכתב המסביר את מניעיו ואפילו את הדרך בה בחר על מנת לבצע את משימתו האחרונה. מקאברי אמרתי, רק למראית עיין אני סבור: שוקי הכיר את הכלי הייחודי הזה מפאת תוקף עבודתו והיה בין היחידים אשר ידע להפעילו, אני חושב כי כל אדם אשר מתכנן מראש התאבדות כדרך להסתלק מהעולם, יודע את הדרך הטובה והמתאימה לו ביותר, אחד ייקח תרופות במינון קטלני, השני יתלה עצמו, אחר יטביע עצמו או יקפוץ מרב-קומות וכו. שוקי בחר בדרך המוכרת לו ואשר תכנונה נתנה לו בוודאי את הזמן לחשוב פעמים רבות לפני הביצוע. משיחותיי עם פינחס לאחר המקרה , העלינו הרבה דברים במטרה לנסות ולהבין את מניעיו של שוקי להיבדל מהחיים וגם על הדרך לכך שוחחנו רבות מאחר ואין זו דרך פשוטה או קלה לעיקול.

שוקי השאיר אחריו מכתב התאבדות, אשר את תוכנו המלא איני מכיר אך את תמציתו קיבלתי מחברי פינחס, שוקי הסביר כי הוא קיבל ידיעה כי התגלתה אצלו מחלה קטלנית אשר אינו חפץ לעמוד בייסוריה כמו גם בהתעללות הרפואית אשר הייתה יכולה להביא עליו. בצוואתו ביקש שוקי להישרף עד אפר וכי אפרו יפוזר על פני הים אותו כה אהב. שוקי היה איש מאד יסודי וקפדן הן בעבודתו והן בחייו כמו גם במותו. הוא השאיר הוראות על הדרך בה יש לחץ את המכבש בו השתמש וכמו כן הסביר כי הקדים את מותו בגין שיפוץ אותו היה אמור לעבור המכבש למחרת המעשה. עיקר העיקרים של המסר אותו השאיר שוקי אל קרוביו, חבריו לעבודה והחברה כולה: "אל נא אהיה מעמסה על קרובי וסביבתי, לא דרך המחלה ולא בדרך מותי" .

עד כדי כך יסודי היה, כך מצאו בחפציו את ארנקו כאשר כרטיסי האשראי שלו גזורים בקפדנות והמספריים בקרבה. אישית אני מאד מכבד את דרכו ובחירתו של שוקי להסתלק מהעולם, בעולם בו קיצור חיים מותר רק לחייה והאדם נידון לסבול את רצון הרפואה ומערכת המשפט עד כלות הסיבולת כאשר מדובר במחלה, בעולם ובמדינה בה בתי העלמין מקבלים מימדים של ערים גדולות ונוגסות בכל חלקת הר וכר, בעולם בו קבר אלמוני מונע חקר ארכיאולוגיה או פיתוח תשתית בעולם כזה יש בעלי אומץ אשר אומרים די, -גופי המת לא אמור להטריד יותר את החיים, עבר זמני הקצוב לתפוס מקום על פני האדמה ועלי לפנותו לבא בתור- . למרות כי אנו חיים במדינה בה שריפת גופות נראית כמעשה קשה המזכיר את השואה, גם אני, כדור שני לשואה , מתנגד לתפיסת מקום בארצנו הקטנה אחרי לכתי ודורש את זכות כולם למות בכבוד ולהיטמן או להישרף לפי רצונו של כל אחד ואחד. משיחותיי עם פינחס ועם אשר נאמר בעיתון -חדשות היום- שוקי מתגלה כאדם ייחודי, אשר לצד קפדנות בלתי מתפשרת בעבודתו, קביעת תקנים למוצרי יבוא ובכך להשגיח על בטיחות המשתמשים בהם לבוא, מתגלה גבר שקט וביישן , אשר סבלנות וקשב אין סוף היו מיסודות טובו כמו גם ההתחשבות המתמדת בזולת ובכלל ומכאן בוודאי גם דרך בחירתו להסתלק מהעולם.

מצורף מכתב הספד אשר כתב חברי פינחס בלי כל שינוי בתוכן ובעריכה.

 הספד שוקי הליצר

לא לעולם חוסן.

 כולנו נמצאים ביקום בו מימד הזמן זורם מהעבר לעתיד והשעון מתקתק. דבר לא קבוע. אנו נעים עימו וככול שמחוג השעות מתקדם מתחולל פיחות בשלמות התאים והגוף שח תחת משא השנים ומכבש העיתים. לעיתים אנו מתלבטים במחשבה האם יש לנו יד במהלך המאורעות והאירועים, זה אך קרו ואילו היינו עושים כך ולא אחרת מה היה קורה אילו עשיתי או אמרתי אחרת, מה היה קורה ולאיזה כיוון היו העניינים מתגלגלים. יום שלישי השבוע קרה אסון במקומנו ודבר נפל ולאחור לא ניתן להחזיר הגלגל.

יום שלישי שבוע שעבר ה-2 לחודש ספטמבר 2008 ,לכאורה עוד יום של סוף הקיץ ותחילת הסתיו והחצבים הרי זה עתה הנצו, עומס החום בתל אביב בה נולד ובה יסיים דרכו היה כרגיל לח וחם אך הימים התחילו להתקצר והחשיכה התגנבה מוקדם יותר ויותר ולנו היתה פגישה שגרתית של ימי שלישי ששוקי טרח לקבע לטיולים או סתם ארוחה או סרט או הגעה לחולון וערב נינוח בבתינו עם טיול עם פינצ'י הכלב שלי ולפני זאת סקירה בגינת הבית המשותף אותה טיפחתי ואיך התפתחו הצמחים, חלקם שוקי תרם מעודפי גינתו המטופחת על הגג וזרעים שנבטו משכנה וידידה של רעייתו ששמה בינה והתפעלות ילדותית תמימה איך הכול גדל ומתפתח והחלפת ייחורים מגינתו וגינתי.

שוקי אהב את הימים המתקצרים המותירים שעות בין ערביים מוקדמות ושעות חשיכה רבות יותר שמפרידות בין העשייה של היום יום לשעות הערב המותירות זמן להרהורים ולרגיעה מעמל היום. אדם הנתון בין חיים למוות אומרים שכל דקה דומה לנצח. רבותי - היינו אמורים להיפגש ביום גורלי זה ואף שיחת הטלפון ששוקי היה עושה כהרגלו לקראת השעה שתיים בצהריים אלי לבירור המשך היום-הקדים אותה ואמר בעדינות כהרגלו- שניתן יהיה להיפגש מוקדם ואף על חשבון שעות העבודה מבחינתו. אני, שלא שיערתי מה יהיה בהמשך יום זה אמרתי לתומי שייתכן ואנוח כי עייף אני וחולשת הגוף שינתה מהלך האירועים ושעת החסד עברה לה.בחוכמת הבדיעבד היו מעט סימנים והתצריף מכל מה שאמר כן ניבא הבאות. ניהלנו עוד כמה שיחות חולין קצרות והאחרונה היתה בסביבות שבע בערב. רגילה לחלוטין ובסופה הוחלט לא להיפגש באותו ערב .

גם אם ההחלטה על מה שעשה היתה שרירה ,אולי, באמת אולי, הייתי יכול לשנות מהלך הדברים. אם לא הייתי דוחה ומוציא אותו מהעבודה בזמן הכל היה משתנה. מכיוון שיום שלישי זה היה ככל אחד מימי שלישי בם נפגשים היינו לכן זוגתו לא חשבה שיש מקום לדאגה היכן הוא משתהה ואני קיבלתי את ההסבר כי הימים לקראת הימים הנוראים בם הוא עמוס בעבודה ונותר במכון לשעות נוספות להדבקת פיגור והשלמת תעודות. חבל. גם אם לא היה ניתן לשנות מה שקרה, אולי, אם היינו נפגשים היינו מרוויחים עוד יום, שעה ואפילו דקה. הכל נחשב ועל חטא זה אני מכה. אומרים: " במות, קדושים אמור".

הרשו לי לאמור דברים לזכרו ונזכרתי בעוד משהו. שוקי אהב חומוס..כן ואפילו אמר שימרחו את גופתו בממרח הטעים. חוש הומר מקאברי היה לו ובשפע וטעם מוזר באוכל... העניינים התגלגלו קצת אחרת.. שוקי ידע להקשיב לכל אחד והיווה אוזן כרויה וכתף תומכת אך לעצמו שמר את הקלפים בקנאות, למרות היותו איש שיחה מקסים וארך רוח-התגונן:ידיים משוכלות על החזה, גירוש זבוב דמיוני טורדני מאפו,הסבת מבט. בן לאמו המגוננת חנה-נוסייה ולאביו שמעון ואח לנורית גינדס. שנותיו האחרונות היו בחברת בת זוגו תיקי אצלן ונפתח למשפחה מורחבת חדשה וזכה לחיים חדשים עם בית,חברים ואירועים חברתיים ממלאים שהוציאו אותו מחיי רווקות מתמשכים אך המשיך גם בקשר ובאורך חיי רווק כשקיבל "פס" ואת הים שכה אהב המיר בים- סוף ובניקוי ראש של צלילות בריף האלמוגים באילת כל שלושה שבועות.

ההליכות הרבות עם חברים התמעטו ברבות השנים גם בגלל הגיל והבריאות וגם בגלל חברים שהתברגנו ועיסוקים חדשים תפסו את מקומם של ההרגלים הישנים . הרבה שעות שוקי צברתי וראיתי פנים רבות לאיש .מצד אחד מתמיד בעבודתו,למעלה שלושים שנה במכון התקנים ומייחל לתקופת הפנסיה בה יעסוק בדברים אחרים ואפילו יחטא להקליד במחשב ולגלוש באינטרנט ולענות למיילים לא עלינו. מעבר לחזות המשמימה משהו של עמידה בתקנים ובדיקות מעבדה, ללא התבלטות מיוחדת ובריחה ממשימות ומאחריות מיותרת ופוליטיקה פנים ארגונית ולכאורה ללא כריזמה מיוחדת או כושר מנהיגות אלא שמירה על נהלים ועמידה ביעדים שגם הם היו למשא מתיש לטעמו היו לאיש צדדים אחרים. רצון אין סופי ללמוד על היסטוריה של מאורעות, אנשים ומקומות ועל הדברים גדולים כקטנים. לנסוע איתו בדרכים היתה תמיד חוויה ואף פעם לא היה משעמם,אפילו בחזרה מסוף שבוע מעייף באילת בכביש הערבה היו לו הערות על אתרים ודברים שרצו להקים ומה שהיה.לא פסל סטייה ברכב למקומות חדשים והיכרות עם אנשים. גם רכבות ותחנות חדשות שקמו לעת האחרונה ומסלולים עתידיים עוררו את דמיונו והיוו חגיגה של גילוי וסיפוק.

כן,התחדשות תמידית ושמירה על שימחת היצירה כמו טיפול בצמחייה וברהיטי הגן בדירת הגג שנכנס אליה לאחרונה, קיום אירועים חברתיים בם הוקראו פרקי שירה,אופרות ,סיפרות ופריטה על פסנתר ונשיפה במפוחית או באקורדיון ומתן ביטויי זימרה גם למזייפים לצד המקצוענים. אפילו את חזנוביץ' הפסיכולוג הזמינו הוא ותיקי לימי הולדת ולהוצאת ספר שירים. זכור לי מקרה בו נסענו לטבריה, לנו באכסניית הנוער 'משולם' -צנוע היה האיש-ומתחשב, לא בבית מלון מפואר גם אם יכול היה, התחשב, בחורף בו הכינרת עלתה על גדותיה ופתחו הסכרים. ההתרגשות מן המים השוצפים, מהטבע המתחדש וממראות הנוף הירוקים והאוויר הצלול והמרחבים מילאו אותו באנרגיות ושיחררו את המנהיג שבו והלכנו באזור גשר נהריים על גבול ירדן שם יש עדויות לפסים של רכבת העמק-רכבות, זוכרים ?-

שוקי דיבר בלהט ובקול רועם על האירועים שקרו וכל מיני 'פאנצ'ים קטנים, עוד אנו הולכים ואני רואה המון אדם צועד מאחורינו וגומע בצימאון מדבריו, כאילו הם בטיול מאורגן ושוקי המדריך-מנהיג אולי. היה משהו בישיבתו עם ידיים משולבות שהזכיר את רפול.. גם היסטוריון היה,איש ספר בצעירותו, קרא והפנים וכשדיבר,היה הקול מדוד והסיפורים הלכו והשתרעו עם רוחב ועומק והיריעה נפרשה והתמונה גדלה והתחדדה וקיבלה פרופורציות לזמן ולמקום. הרשו לי לסיים בגילוי פן שאולי לא הכרתם בו, למרות ששוקי סלד לכאורה מחידושי הטכנולוגיה ולא ידע לנהוג ולהשתמש במחשב, זאת לא בגלל שלא יכול היה אלא שראה בזה בזבוז זמן ובחר לעסוק ולהגות בדברים אחרים ובאופן מפתיע היתה לו חשיבה בהירה והבזקים על דברים שיתרחשו בעתיד ואמרתי לו שחובה עליו להצטרף לצוות חשיבה של עתידנות. רבותי - כזה היה שוקי.

איש מפתיע במקוריות למרות חזותו השלווה והשגרתית משהו. אל תכעסו עליו ועל הדרך בה החליט לסיים את דרכו פה איתנו . נותרנו יתומים מאדם גדול וצנוע וביישן שהקפיד קלה וחמורה בחייו ואהב להביא דברים על דיוקם ולכבודו אציין שנולד ביום שישי, אהב שיציינו מתי-באיזה יום, לא רק תאריך ונפטר מהעולם ביום שלישי בו נאמר: פעמיים כי טוב. מתחשב ומחושב ובדרכו עשה דברים קטנים בם תמיד חשב על הזולת כמו להוריד המעלית לקומת הקרקע לאחר הגיעו לקומה החמישית. לדאוג שלא ידאגו לו ושלא ייפול למעמסה ואפילו לא יתפוס מקום מיותר על גבי האדמה אלא בליבות מכיריו וחבריו, לכן בצוואתו ביקש לשרוף גופתו, לא לשאת הספדים ולא לשמור אפרו אלא לפזר בים אותו כה אהב וסידר סידורים של לפני ואחרי. אדם מסודר אמרנו. יהי זכרו ברוך פנחס הופט שעבד במחיצתו של שוקי ארבע שנים שבחר לעשות מה שעשה בדיוק במקום העבודה שלי במכון התקנים הישראלי ברמת אביב.

לשחרר את גלעד שליט ומיד!!