התמונות של הצוללנים במי הירקון המזוהמים בחיפושים אחרי הילדה רוז החזירו אותי עשר שנים אחורה  לקריסת גשר המכביה כמה מטרים מזרחה מאזור החיפושים שבו  נהרגו ונפצעו ספורטאים שהגיעו  מחו"ל להשתתף במכביה . אני זוכר את הרגע הזה כאילו היה אתמול, זה הרגע שהביא אותי לקום ולהגיד בישראל צריכים  מפלגת ירוקים.

חלפו עשר שנים והירקון עדיין מזוהם להחריד, מה שהיה  יכול להיות אחת הפנינות הרומנטיות שלנו בישראל הוא  כיום מקום  מסוכן בריאותית. עשר שנים חלפו ושום דבר לא  השתנה כאילו מדובר בנקודה הנמצאת בפינה נידחת בארצנו, אם  הירקון היה  היום צח וזך אין ספק כי החיפושים אחר רוז היו קלים יותר ויתכן והיינו מגיעים למציאתה של  הילדה  ולסיומה של הסאגה  הזו בזמן קצר יותר.

כבר לפני יותר מחמש  שנים אישרה הממשלה את תוכנית "גאולת הירקון", שמטרתה לשקם את הנחל ולאפשר, בין השאר, דיג ושיט האסורים כיום ברוב חלקיו.

 
תוכנית השיקום מבוססת, בדומה לתוכניות בנחלים אחרים, על שיפור משמעותי באיכות השפכים המטוהרים המוזרמים אליו. התוכנית גם מבוססת על הקצאת כמות מספקת משפכים אלו, כדי שבנחל תהיה זרימה גם בחודשי הקיץ. שיקום כזה יאפשר למערכת האקולוגית להתאושש ויאפשר גם פעילויות נופש ופנאי, כמו שיט.

השנים חולפות אך מצבו של נחל הירקון לא השתנה  והתוכניות כמו תמיד נשארות על הנייר ומעלות אבק. רשות נחל הירקון שהוקמה לה הוקצו משאבים כספיים וכוח אדם לא מצליחה לנקות את מי הירקון, רשות המים לא  מגלה  מעורבות גדולה בשיקומו של הנחל והמשרד להגנת הסביבה נרדם בנושא.

יתכן  וזה ישמע כעת פופוליסטי לדרוש ממשלת ישראל להקצות כספים לניקיון הירקון אחת ולתמיד ולהביא סוף לרעה החולה הזו, בעקבות פרשת רוז הקטנה ז"ל. אך בואו נודה על האמת, אנחנו  מתחילים לפעול  בדר"כ כשקורה  אסון , כשהשעה היא שעת חרום . וזו היא השעה.