הקדמה

בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים...

המקצוע העתיק ביותר אינו זונה, כמו שנהוג לומר, אלא יולדת. בשל הלכיתנו הזקופה וראשנו הגדול ביחס לשאר הגוף, נשותינו נידונו ללידה כואבת ומסובכת, שאינה מנת חלקם של שאר היונקים, המסוגלים ללדת בלא סיוע ובהיעדר סיבוכים או כאבים. הליכה זקופה, ששחררה את ידינו מהליכה ואפשרה שישמשו לבניית כלים, וראשינו - הגדול ביותר בממלכת החי ביחס לגוף - קשורים ישירות לתבונה הייחודית של בני האדם.

ואכן, אלפי שנים בטרם מדעי האנתרופולוגיה והאנטומיה, לימדנו סופר עברי קדום שבעוון אכילת פרי עץ הדעת בנות חווה נידונו ללדת בעצב. זה אחד מתוך "הסברים" רבים אחרים לתופעות בעולמנו שמספק סיפור הבריאה העברי, כולם, על אף יופיים הפואטי, מופרכים כמובן. יקל להניח שהזיקה בין הנימוק המקראי לצירי לידה לבין עובדות מדעיות שנתגלו זמן רב אחר כך, הוא מקרי. אך אפשר גם אחרת: אציע שאולי המחבר היה מתבונן סבלני של עולמו, שבעודו מתחבט באותן השאלות הקיומיות שיוסיפו להטריד את צאצאיו באלפי השנים הבאות, הבחין בשתי תכונות המייחדות אותו ואת בני מינו משאר החי - תבונה וצירי לידה - והשכיל לקשר ביניהן.

כך או כך, אין ספק שסיפור הבריאה הוא אחד מהנסיונות המתועדים הקדומים ביותר של מיננו להתמודד עם העולם בו מצאנו עצמנו כך לפתע פתאום ועם אינספור החידות שהוא מציע לנו. גם במרחק של אלפי שנים ניתן לחוש מן האותיות את הפליאה, הסקרנות והכמיהה לידע שהביאה את מחברן להעז לתהות על ראשית כל ההתחלות, לידת היקום והתהוותו; שהפיחו בו את ההשראה לכמה מן השורות המרגשות בהיסטוריית הכתיבה האנושית.

עברו כמה אלפי שנים, במהלכן נעשתה התקדמות עצומה לעבר הבנת היקום, טבעו ומקורו (בה לקחו חלק משמעותי צאצאי מחבר-בראשית), ובימים אלה החל אחד הניסויים (מספר ניסויים למעשה) החשובים בהיסטוריה של המין שלנו, בעזרתו אנו מקווים לזכות בהצצה נדירה אל נבכי התוהו ובהו הבראשיתי. איזהו מועד טוב יותר לעצור, לחזור ולהיזכר באגדות אבותינו, מראשוני הראשונים לתהות בכתב על נושאים אלוהיים אלה, להשוות למה שידוע לנו היום, ולגלות - מה שהיה משמח אותם, הייתי רוצה להאמין - עד כמה נכשלו בתפיסת נפלאותיו של עולמנו, לא משום שחסר להם הדמיון וכשרון הכתיבה, אלא משום שהעולם, כך התברר, מוזר ומופלא יותר מכל דמיון. אך כמו שאני מקווה שהקורא-הפחות-מודע-לפואטיקה-שבמדע יזכה בפרספקטיבה שונה של המפעל המדעי, כך תקוותי שהקורא האדיש לתנ"ך (או אפילו, בימינו, עוין לו) ילמד להעריך את יצירות אבותיו, שהעידו כבר אז על הכישרון והחוכמה של העם העתיד לבוא.

חלק א': מים ברקיע

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם: וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת-הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ וַיְהִי-כֵן:

בסיפור בראשית נפרש מולנו מודל היקום כפי שראו אותו העברים הקדמונים. את תכול השמים הסבירו בהיותם מעין כיפת זכוכית המפרידה בין המים שמעל הרקיע לאלה שמתחתיו (יש שיפרשו: שמים = שם מים). ניכר שאת הגשם הם דימו להיות "דליפה" ממימי הרקיע האלו, לצורך השקיית הארץ. השמש, הירח והכוכבים, "מאורות", מאורגנים בהררכיה ברורה, נועדו להאיר את הארץ ובמחזוריות תנועתם לשמש לקביעת מועדים, דהיינו מעקב זמן. אל יקל הדבר בעיני הקורא. במקום שיסתפק במובן מאליו, הצורך באור כדי לראות, מצא המחבר המקראי סיבה חשובה לא פחות, גם אם פחות ניכרת לעין, לצורך במאורות - אילולא הם ההוויה האנושית הייתה פשוט רצף ארועים נעדרי מקום מוגדר בזמן, חוויה משונה בהחלט שאת השלכותיה מעניין אם יחקור סופר מדע בדיוני אצל מין תבוני דמיוני החי מתחת לאדמה אולי? איזו תפיסה של הזמן ושל ההיסטוריה תפתח תרבות כזו...?

חזרה לעניינינו. אם אני צודק והצבת אוקיינוס מעל הרקיע באה להסביר את תכול השמים, מדובר באחד המקרים בהם ההסבר המקראי אכן יותר מפליא ואסתטי, לטעמי, מההסבר המדעי. בירבורים בדבר אורכי גלי אור וחלקיקי אוויר (ההסבר המלא כאן, למי שבכל זאת סקרן) בהחלט מחווירים ליד הסבר שמציב את הארץ ככדור בדולח במצולות אוקיינוס קוסמי... אך למדע המודרני יש "סיפור" מופלא אף יותר בדבר מים ברקיע, והוא נוגע לתעלומת התעלומות שתוהה עליה כל אדם במוקדם או במאוחר: האם יש חיים במקומות אחרים ביקום?

 האם אי פעם נדע? גודלו הבלתי נתפס של היקום מציע אינספור אפשרויות לחיים ובה-בעת מטיל ספק רציני על האפשרות לדעת עליהם, קל וחומר לפגוש בהם, בגלל המרחקים העצומים בין כוכב לכוכב ובין גלקסיה לגלקסיה. נכון לעכשיו ניתן רק לשער השערות על סבירות קיומם. הנוסחאה ידועה מאוד.

לוקחים את מספר הכוכבים ביקום ו-

[1] מכפילים ב (א) הסתברות שסביב כוכב תהיה פלאנטה

[2] מכפילים ב: (ב) הסתברות שפלאנטה תהיה ידידותית לחיים,

[3] מכפילים ב: (ג) הסתברות שיתפתחו בה חיים,

[4] מכפילים ב: (ד) הסתברות שחיים, מרגע שנוצרו, יתפתחו ליישות תבונית.

התוצאה היא מספר המינים התבוניים שיקומנו מאפשר מבחינה הסתברותית (שאנו מקווים שיהיה > 1). בכל שלב בנוסחאה המספר קטֶן מן הסתם (ערך הסתברותי הוא שבר, הכפלה בשבר היא פעולת חילוק), לכן המפתח לתוצאה גבוהה היא להכניס מספרים מאוד גדולים מלכתחילה. ואכן מספר הכוכבים ביקום, איתו התחלנו, הוא כה גדול שגם הערכות פסימיות בנוגע להסתברויות (א) ו(ב) מותירים איתנו עם מספר מרובה ספרות בשלב [3] (במילים אחרות, גם אם רק כוכב אחד מתוך אלף, לצורך העניין, רותם סביבו מערכת פלנאטות, וגם אם פלנאטה אחת מתוך אלף מציעה תנאים סבירים לחיים, עדיין מדובר בהמון המון פלאנטות עם פוטנציאל לחיים, משום שיש המון המון המון כוכבים ביקום).

אלא שכאן רוב האנשים, לרבות מדענים מכובדים שהיו אמורים לדעת טוב יותר, מרשים לעצמם להיות אופטימיים במידה מוגזמת. מהי הסתברות (ג), כלומר מהם הסיכויים שבפלאנטה בעלת תנאים נוחים יווצרו חיים? אין לאף אחד היום מושג. המעבר בין כימיה לביולוגיה אינו טריוויאלי, והנושא נתון לחקירה ולמידה בעודנו מדברים. לא מן הנמנע שהארוע הזה הוא כה נדיר, שהוא התרחש רק פעם אחת ביקום - אצלנו.

במאמר מוסגר ייאמר, שבאופן משונה עלול לשפוך אור על נעלם (ג), דווקא נעלם (ד) - ההסתברות שחיים, מרגע שנוצרו, יתפתחו למין תבוני. אם נגלה שהמספר נמוך (למרות שזה משהו שאי אפשר, מעשית, לשים עליו מספר לפי דעתי), נרגיש צורך מוצדק לנחש שנעלם (ג) הוא דווקא גבוה. אם, לדוגמא, רק במקרה אחד מתוך מליון חיים מתפתחים למין תבוני, העובדה שזה התרחש אצלנו, תוביל אותנו לאחת משלוש מסקנות: או שניחנו בכמות מזל בלתי מתקבלת על הדעת, או שמדובר בהתערבות אלוהית, או שפשוט ישנם חיים במקום רבים ביקום, רובם לא תבוניים, ואנו האחד מתוך מליון שכן התפתח למין תבוני.

בכל מקרה, בעוד דרך אחת לגלות משהו על נעלם (ג) היא לנסות לשחזר את היווצרות החיים במעבדה, דרך אחרת היא להפנות את עינינו לרקיע, ולחפש בפלאנטות האחרות במערכת השמש, הקרובות אלינו יחסית, סימנים לחיים. אם אלו יימצאו, נורשה לנחש שההסתברות להיווצרות חיים בהינתן התנאים המתאימים היא גבוהה מאוד, מאחר והדבר התרחש פעמיים באותה מערכת השמש, שכמותה יש עוד מאות מליארדים ביקום.

 סימן שמעיד על אפשרות לחיים בפלאנטות אחרות הוא הימצאות מים שם, שמנסיוננו הדל בכדוה"א מהווים תנאי הכרחי לחיים. וזו תשובתי למי שאינו מתרגש מהידיעות על מים במאדים, אף לא מהאפשרות שיימצאו שם חיים פרמיטיבים: לא מדובר רק במאדים, אלא ביקום כולו. אם יימצאו סימנים לחיים במאדים, המשמעות היא שיקומנו כנראה שוקק חיים, ואנו לא לבד.

וכך, אלפי שנים לאחר מותו, האנושות משקיעה את מיטב משאביה כדי לגלות האם צדק עברי קדמון, ויש מים ברקיע.

להמשך בקרו בבלוג שלי בנושאי מדע, פוליטיקה וציונות.