עבור הסופר והעיתונאי החבד"י ר` נפתלי קראוס, תהיה זאת בוודאי הפתעה מרעישה, כאשר ייוודע לו, כי כופר מוצהר וגאה כמוני פרסם רשימה אודותיו, אבל כל כמה שהדבר ייראה מוזר, למרות שמר קראוס רחוק ממני בהשקפת עולמו כמו הכוכבים בשמיים, בעיניי הוא דמות מעניינת, ססגונית, שנויה במחלוקת, שכנראה רק יהדות הונגריה מסוגלת לברוא כמוה, וגם אדם הראוי להערכה בגלל פועלו.

בפעם הראשונה שנתקלתי בשמו היה, כאשר הכתבנית בהוצאת-הספרים,  שעשתה עבודה מצוינת בהכנת רשימתי הראשונה שפורסמה (בתקופה שלפני המחשבים, כתבי-יד נכתבו פעמים רבות באמת ביד ולפני שהגיעו לידי העורכים, הדפיסום כתבניות במכונת כתיבה) - "ילדות סוערת", אודות קורותיי בימי המלחמה -  גב` בשם קאטי באראנצו, הזכירה, כי עשתה עבודה דומה גם עבור ישראלי נחמד אחר, ששמו נפתלי קראוס.

מאז נתקלתי בשמו פעמים רבות. אינני נמנה על קוראי "מערבי", בו הוא כותב זה שנים רבות, אף לא על העיתונות החרדית וגם האתר החבד"י ה"שטורעם.נט" בו מופיעים מאמריו, אינו כלול ב`מועדפים` במחשבי. בשעתו ראיתי לפעמים אצל הוריי שבועון ישראלי בשפה ההונגרית "ראי השבוע" (a hét tükre), שאחיו היה בעליו, אבל אני מודה, כי גם שם דילגתי על מדורו של מר קראוס. לעומת זאת, הגיעו אליי הדים ותגובות רבים אודות פעילותו בהונגריה. כי זאת לדעת, נושא רשימתי חי חיים כפולים: מחד הוא עיתונאי ישראלי, מאידך מאז נפילת המשטר הקומוניסטי ב-1989, הספיק לפרסם, במימון עצמי, עשרים וחמישה ספרי יהדות וחסידות (הספר העשרים ושישה יתפרסם אחר החגים) בהונגרית, רובם במסגרת הסדרה "המקור העתיק" (ősi forrás), האמורים להעשיר את הידע של אלה מאחינו, שאינם חברים בקהילה יהודית ואולי אפילו מסתירים את יהדותם, אבל היו רוצים לדעת משהו על עמם. 

הספרים כאמור, מיועדים ליהודים. עם זאת, אני מכיר לא-יהודיה אחת, שרצתה לדעת יותר על חגי ישראל ממה שאני, עם-ארצות בנושאים אלה, יכול הייתי לספר לה ומצאה ב"חנות הסופרים" בבודפשט (חנות מדהימה, עם פינת עיון, העורכת מדי פעם גם מפגשי קוראים עם סופרים ידועים) את ספרו של קראוס, שסיפק תשובה ממצה לכל שאלותיה. דרך אגב, לפני כשנתיים, כאשר באותה חנות עצמה הוצג אחד מספריו החדשים של קראוס, בהשתתפות שגריר ישראל וידוענים אחדים, ערכו לפניה הפגנה קולנית מספר אנשים, שיצאו נגד הסופר, על כי עלב בציבור הנוצרי והשתמש באחד מספריו בכינוי `שיקסה`.  

בראיון ווידאו בן כ-45 דקות עמו, שכותרתו "אויב הציבור מציל היהודים", מה6- למאי 2008, באתר "שכונה יהודית" (http://www.zsidonegyed.com/), מתאר המראיין, המזוהה בכינוי `יהודי יודע` בלבד, את קראוס כדמות פולחנית בסאות` פארק ההונגרי, המכונה בעיתונות לחליפין כגזען, נאצי, פשיסט, הומופוב וכיו"ב. לדברי המראיין, הענקת אות ההצטיינות „pro cultura hungarica" לנפתלי קראוס ("עבור עבודתו בהכרת והפצת ערכי התרבות ההונגרית בחו"ל והעשרת קשרי התרבות של הונגריה ועמים אחרים") בידי שר התרבות ההונגרי בינואר השנה בת"א, הקפיצו בו-זמנית את הפקקים הן של האנטישמים הקיצוניים והן של היהודים הליבראליים.

בראיון מספר קראוס, כי אביו נלקח בימי המלחמה למחנה העבודה בוורונז` ומתוך 200 אנשי הפלוגה, חזרו רק אביו ועוד יהודי אחד. "אנו מאד אסירי תודה לאומה ההונגרית על הכנסת האורחים שלה" - הוא אומר בלעג. הונגריה אינה מעניינת אותו, הוא אינו עורך בה טיולים, "לולא היו כאן יהודים ולולא הייתי מרגיש כתפקידי לעשות משהו למענם, הייתי רואה את בודפשט רק כאשר את מרכז גבי".

(סיפור על אביו שאינו שייך לענייננו, אבל אופייני מאד: האיש קיבל על עצמו אחר נישואיו את אורח החיים האורתודוקסי וכיוון שחל איסור הלכתי חמור על גילוח הזקן בתער (במילותיו של קראוס, זה "כאילו אדם אכל ארבע פעמים בשר חזיר") ומכונת הגילוח החשמלית טרם הומצאה, השתמש באבקה ששמה בארץ היה `משעי`, שמערבבים במים, מורחים על הפנים ואחר מספר דקות מקלפים אותה עם מקלון עץ, יחד עם הזקן. הבעיה עם הפתרון הזה: האבקה "כל כך מסריחה שזה כבר לא נכון!", אבל כאשר אמו העירה לאביו, כי כל הרחוב מסריח ושיעשה כבר משהו בנידון, האיש רק משך בכתפיו וענה: "אני אורתודוקסי וזה מה שיש!").

לדעת קראוס, תוך 50 שנים לא יהיו בהונגריה יהודים. יש בה אומנם שלושה בתי ספר יהודיים שבהם לומדים ביחד כ-600 תלמידים, אבל בגדול שבהם למשל, מחצית התלמידים אינם יהודיים. נכון גם שבבית הקהילה היהודית הלא-חרדית ברח` שיפ, מגיירים, אבל אף גורם בעולם אינו מכיר בגיורים אלה. הרצל צדק, כאשר קרא ליהדות הונגריה "ענף שהתייבש". "הנישואין המעורבים מהווים את סופה של היהדות. על כך אפשר להתווכח, להתפלמס, לדבר, אבל את העובדות לא ניתן לשנות ואם קיימים חוגים יהודיים, בהם לא ניתן לבטא דעה זאת, בהם השמעתה הופכת את האדם לנאצי, גזען, או פשיסט, כאן נגמר העולם. כאן צריך לעצור אותו ולרדת. זאת התחנה הסופית. כאן גם תחנתה הסופית של היהדות." בקשר לכך, מזכיר קראוס את מחקרו של סיר ברודי, הרב הראשי לשעבר של אנגליה, שלפיו יחיו ב-2030 בארה"ב כמיליון וחצי יהודים בלבד והם כולם ללא-יוצא-מן-הכלל יהיו אורתודוקסים.

באשר לדעתו על הציונות בכללותה, הוא מצטט את בן גוריון שאמר, כי היא דומה לפיגום החיוני כאשר מקימים בית, אבל עתה, כשהבית כבר עומד על תילו, הוא אינו נחוץ יותר והורסים אותו. עם זאת, הוא אומר, בארצות מסוימות ממלאת הציוניות תפקיד חיובי, כיוון שהיא מספקת מסגרת יהודית כלשהי, אבל למשל בהונגריה דומה התנועה "לבדיחה גרועה", אין עלייה ממנה, 50-60-70 איש עולים מדי שנה, נוסעים ארצה ע"ח הסוכנות וברובם חוזרים להונגריה.

לדעתו, רוב היהודים החיים בהונגריה סבורים, כי היותם יהודים היא תקלה שקרתה להם לדאבונם בלידה. אין צורך לאהוב את העובדה זאת, זה מה שיש! לדוגמא למה שניתן היה לעשות ולא עושים, הוא מספר על ביקור שערכו הוא וחבריו באחת השבתות בעיר ההונגרית מאקו. אחר התפילה, לבושים בתלבושת חרדית שחורה, שטריימל וקפוטה, יצאו למשימה: לחפש יהודים. טרם יצא לביקור, שאל קראוס גם ברחוב שיפ (síp, הקהילה הניאולוגית) וגם ברח` דוב (dob, האורתודוקסית), כמה יהודים יש במאקו. ברח` דוב ענו לו, כי אין בה אף יהודי - כיוון שמי שאינו אורתודוקסי, אינו יהודי, זאת השקפתה של הקהילה ההיא - ברח` שיפ אמרו לו, כי יש ארבע יהודים.

"איך אתה היית מחפש יהודים?" - שואל קראוס את המראיין. "אה, אתה לא היית מחפש!" התיאוריה שהוכחה כנכונה, הייתה: ניגשים לבית כלשהו, אם גר בו יהודי, הרי זה נס מהשמיים, מנוגד לכל הגיון אנושי. אם לא, הם כבר יידעו אילו משכניהם יהודים. וכך היה: "התדפקנו על דלתו של בית. כן, בבקשה? שלום (כמובן בנוסח הונגרי), הגידו לי בבקשה, היכן גרים כאן יהודים בסביבה? שם ושם. הנה בבקשה, התכחש ליהדותך, תיעלם, תסתתר, עשה כל שעולה על רוחך, השכן בכל מקרה יידע!"

כך עברו בבתים. היו מקומות בהם הדיירים הזילו דמעה, באחרים הביטו מסביב, האם מישהו רואה, שומע אותם, אבל בסופו של עניין הביא קראוס לקהילה הניאולוגית רשימה שמית, עם כתובות, של 42 יהודים שהיו מוכנים לקשר עם הקהילה, שביקשו, כי לפחות פעם בשבוע יגיע אליהם רב, או מישהו אחר, שילמדם יהדות. הובטח לו לפעול בנידון, לשלוח את עיתון הקהילה, אבל אחר כחצי שנה שמע קראוס, כי בשקט-בשקט הפסיקו את כל הפעילות במאקו. מדוע? כי "הממזרים" לא שילמו. למה הדבר דומה? "תאר לעצמך שאתה מושה טובע מהנהר ואם הוא לא משלם, אתה זורקו בחזרה." כך מתנהלת היום הצלת היהודים.

לדבריו, במרשם התושבים האחרון שנערך בהונגריה, הצהירו 13,000 איש שדתם יהודית. "אישים השוגים בפנטזיות" מנסים מדי פעם בפעם להעלות את נושא הלאום היהודי, אבל כולם "נעמדים על רגליהם האחוריות" ומתנגדים, אז מבחינת המרשם, הדרך היחידה לזהות יהודים היא באמצעות דתם. להערכתו, חיים בהונגריה היום כ-100,000-150,000 "יהודים טכניים", שהם יהודים פוטנציאליים, כיוון שמחר היו יכולים להצהיר שיהיו שומרי-שבת, יואכלו אוכל כשר, לילדיהם יתנו חינוך יהודי ואז יהיו יהודים טובים (כמוהו). שיא ההצלחה בעיניי קראוס הייתה, לו מישהו היה שב להיות "יהודי אקטיבי" וממשיך בדרכו, לאו דווקא באמצעות חיבור ספרים, אבל בכל דרך אחרת.

בראיון אחר נשאל נפתלי קראוס כמה זמן הוא מתעתד להמשיך בפעילותו. במקום תשובה סיפר מעשייה חסידית על יהודי התר את הארץ, כאשר הערב  יורד. הוא מגיע לכפר ומחפש מקום ללון בו. חשיכה מוחלטת, הוא הולך והולך, הכלבים נובחים ולפתע מבחין בנקודת אור קטנה בוקעת מבית קטן. מקיש בדלת ורואה רכון על עבודתו סנדלר זקן המתקן איזה נעל. החסיד מברכו בערב טוב ושואל מדוע הוא ממשיך בעבודתו כל-כך מאוחר בלילה, למה אינו עולה על משכבו והסנדלר הזקן עונה: "אדוני, כל עוד המנורה מבליחה, יש תמיד מה לתקן!" זאת גם תשובתו שלו לשאלה, כמה זמן ימשיך לפעול.

כאשר נשאל פעם מי מממן את כל הוצאותיו בפרסום ספריו, השיב קראוס - "שכבר מאד נמאס לו מהשאלות החוזרות בנושא זה" - כי אכן יש לו מממן, שניתן לסמוך עליו. כשהמראיינת שאלה מיהו מממן זה, ענה שהוא מקבל אחוזים מאלוהים עבור הספרים האלה. "אני עובד בעבור אחוזים, תודה לאל, אנו מסתדרים יפה, הוא משלם טוב מאוד, לא נשאר חייב."

קראוס מסכם בכך, כי בעייתה של היהדות היא לא רק שקיעתה הרוחנית, אלא הנושא הדמוגראפי, למעט השכבה האורתודוכסית ביותר, שם מספר הילדים נשאר גדול. לנפתלי קראוס עצמו יש כרגע 19 נכדים (הנכד ה-20 מת השנה במחלה ממארת). מבחינתו, זאת היא תרומתו החשובה להמשך קיומו של העם היהודי, כי זה גורם שניתן למדידה. אין הוא יודע מה תהיה השפעתם של ספריו, על כך יחליטו הדורות הבאים.   

אם הראיון היה מסתיים במשפטים אלה, הייתי אומר, כי יש להעניק לאדם זה, את כל הכבוד הראוי וכל ההערכה ולומר לו יישר כוח, על העבודה הנהדרת שהוא עוסק בה בקרב היהדות האבודה כמעט של הונגריה, אבל היו בראיון גם מספר משפטים מתמיהים, שאם מר נפתלי קראוס היה יושב מולי, הייתי מבקש ממנו לבארם:

"היום חיים בעולם, לפי הערכה זהירה ביותר 12-13 מיליון יהודים. מתוך אלה - אסור מאד לאפיין ואני מדבר בזהירות רבה מאוד - יש אולי שני מיליון כאלה שיש להם פוטנציאל, כי גם נכדיהם יהיו יהודים. לגבי היתר, המצב מעורר בכי".

ובהמשך "ב-1945, אחר השואה, כאשר שארית הפליטה, אלה שנשארו בחיים, חזרו, אמרנו, הנה זה הסוף, אין יותר יהדות וכו`, והנה היא קיימת! אז כאשר אומרים `הנה היא קיימת!`, אני שואל, היכן היא קיימת? היא איננה! ישנם בתי כנסת ארכאיים הריקים מאדם" וזהו. בכל בתי הכנסת בבודפשט מתפללים כ-1000 יהודים. בביה"כ האורתודוקסי אין יהודים מבודפשט, כל המתפללים הם תיירים מארה"ב ואנגליה".

אז גם אני שואל בכל הכבוד הראוי, אם מר קראוס מסתייג מגישתה של הקהילה האורתודוקסית "שמי שאינו אורתודוקסי, אינו יהודי", (ראה לעיל), מדוע הוא עצמו נוקט בגישה דומה? מה עם החמישה וחצי מיליון היהודים שחיים בישראל שהוא ומשפחתו נמנים על אזרחיה? ייתכן ויש ביניהם אלפים רבים שעלו בעקבות חוק השבות ואינם יהודים, אבל מה עם האחרים? האם בעיניו, אנו כולנו רק "יהודים טכניים", עם פוטנציאל בלבד שאם אך נהפוך לשומרי-שבת, נאכל אוכל כשר וניתן לילדינו חינוך יהודי, נהיה גם אנחנו יהודים טובים?

זה מה שמרגיז אותי כל-כך. גישתם של היהודים החרדים, גם הנחמדים ביותר, גם אלה העושים רבות שלא על-מנת לקבל פרס, הבעלות הבלעדית שתפסו על הנושא מיהו יהודי! לדעתי הצנועה, שהבעתי אותה כבר בהזדמנויות אחרות: אדם שבונה את ביתו בארץ הזאת ומקים בה משפחה, המסכן את חייו וחלילה שופך את דמו בהגנה עליה, אף אם הוא מדיר את רגליו מבית הכנסת ואוכל טריפה להכעיס, הוא יהודי טוב יותר, יותר נאמן לעמו, מכל תלמיד חכם העושה ימים כלילות בלימוד תורה, לא רק בגולה, אבל גם בבני ברק!