סוף סוף הגיע ראש השנה, ואת השנה החדשה נתחיל בדרך אחרת לגמרי מהשנה הקודמת. את כל ההרגלים הרעים נזנח לטובת הרגלים מועילים יותר - נהיה טובים יותר אל האחרים ואל עצמנו, נקדיש יותר זמן לילדים, נפסיק לעשן, נתחיל להתעמל וכו' וכו'. מכירים את הרשימות שאנו תולים על המקרר לקראת השנה החדשה? זוכרים מה קורה איתן בסוף השנה?

אז השנה אנו מציעים לכם להתחיל בדרך אחרת. לצאת למסע רוחני שישנה את חייכם לטובה, ולא רק על הנייר. מוכנים? תהדקו חגורות, המסע הרוחני עומד להתחיל...

ההכנות למסע

חגי תשרי - מראש השנה ועד שמחת תורה - מסמלים תחנות במסע הרוחני של האדם. בכל אחת מתחנות אלה מפתח האדם את "תפיסת המציאות" שלו ולומד משהו חדש על מהותו. אך לפני שנערוך היכרות עם התחנות שבדרך, נתחיל בכמה כללים שכל נוסע צריך להכיר:

א) חכמת הקבלה פונה אל כל אדם שמרגיש צורך למצוא משמעות חדשה בחייו ללא הבדל דת, גזע, מין או גיל. אפשר לקרוא לזה רענון, הזדמנות שנייה או קריירה מאוחרת, כך או כך, מדובר בהזמנה לגלות עולם חדש שפועל על פי חוקים ברורים שהם מֵעֵבֶר לזמן ולמקום.

ב) חמשת החושים שלנו אינם מספיקים כדי להתמצא בעולם הרוחני. לכן, הקבלה מאפשרת לנו לפתח חוש שישי, שדרכו נוכל להרגיש את המציאות השלמה. המקובלים, שכבר פיתחו בתוכם את ה"חוש השישי" הזה, בחרו לכנות את המציאות הרוחנית הזאת בשם "עולם השורשים".

ג) את פרי מחקרם כתבו המקובלים בשפה ציורית וסמלית - "שפת הענפים". בדומה למדענים שמתמצתים את מסקנותיהם בנוסחאות, כך גם המקובלים תיארו ותיעדו את תגליותיהם במילים ובשמות מיוחדים. מילים ושמות אלה נלקחו מעולם המושגים המוכר לנו והם קשורים על פי רוב למעגל השנה, לחודשים, לעונות ולטבע.

ד) בעולם הרוחני יש לזמן משמעות שונה מזו שאנו מכירים בעולמנו. זמן "רוחני" פירושו סדרה של מצבים משתנים. במילים אחרות, על פי המקובלים, רק כאשר האדם משתנה ניתן לומר כי הוא עבר פרק זמן מסוים. לכן, אדם החוקר את עולמו הרוחני עובר בתחנות השונות בהתפתחותו הרוחנית, כלומר בחגים, ללא קשר ללוח השנה המוכר לנו. מכאן שכאשר אנו דנים בלוח השנה הרוחני, "ראש השנה" יכול  להתרחש בכל רגע גשמי נתון. כן, גם בתאריך הגשמי שבו חל למשל יום כיפור.

ה) המציאות הרוחנית היא בעלת חוקים ברורים ונוקשים, והיא חפה מכל דמיון או תיאוריות אישיות. כל מקובל מגלה בעצמו, כחלק ממחקרו האישי, את התגליות שגילו המקובלים שלפניו.

כעת, כשיש בידינו את רשימת הכללים, אפשר לצאת למסע.

השנה הרוחנית החדשה

המקובלים שהעפילו למרום הפירמידה הרוחנית מתארים מציאות שבה כולנו מאוחדים ופועלים יחד בהרמוניה, כמו תאים בגוף אחד. המצב הזה מכונה "נשמת אדם הראשון" והוא מציין את ההרגשה שאוסף הנשמות של כולנו מאוחד לכדי נשמה אחת.

בשלב מסוים איבדנו את הרגשת האחדות הזו, ונשמת אדם הראשון נשברה והתפצלה לנשמות פרטיות רבות שאיבדו את תחושת הקשר זו עם זו. לאורך דורות רבים דיברו המקובלים על הרגע שבו יתעורר בכל אחת מהנשמות זיכרון עמום של אותו מצב אמתי שבו הייתה מחוברת לכלל הנשמות. זהו הרגע שבו מתעורר בנו אותו דחף פנימי לצאת ולחפש אחר משמעות בחיינו.

דחף זה נקרא גם "הנקודה שבלב". התעוררות הנקודה שבלב מתאפיינת בדרך כלל בתחושת חוסר שקט, שדוחפת את האדם לא להסתפק בשום חלופה עד אשר ימצא את המענה לה. ניתן לדמות את ההרגשה הזו להרגשתו של אדם שאיבד את זיכרונו, אבל נותרה בו עדיין תחושה עמומה של עברו, שאינה נותנת לו מנוח עד שיברר מה מסתתר מאחוריה. זמן זה מכונה ראשית השינוי, "ראש השנה הקבלי".

למי שכבר התעוררה בו "הנקודה שבלב", ממליצים המקובלים לפתח ולטפח אותה. וכך, עם כל צעד שיעשו, יתגלה להם חלק נוסף מהפאזל הענקי שנקרא חיינו. כשכל חלקי הפאזל מורכבים, מתגלה תמונת מציאות חדשה, שבה מחוברות כל הנשמות בקשר הדדי המושתת על אהבה נצחית ללא תנאי. תחילתו של השינוי הזה היא תחילתה של "השנה הרוחנית החדשה".

בונוס מיוחד - מספר מילים על המשמעות הקבלית של מנהגי החג

תיבת הדואר האלקטרוני מוצפת במצגות מקוריות המאחלות "שנה טובה", ובסופרמרקטים "שוברים את הראש" על שילובים שעוד לא נוסו בין תפוחים לדבש. אז מה מסמל התפוח הטבול בדבש באמת? ולמה להיות לראש ולא לזנב?

• דבש בקבלה מסמל המתקה. המתקה היא "תיקון". וכשמדברים בקבלה על "תיקון", הכוונה היא לתיקון האגו. על פי הקבלה, האגו הוא המקור לכל הקשיים, הבעיות והסבל שאנו חווים. מדוע? מפני שהאגו גורם לנו להתרכז בעצמנו ולא להתחשב בזולת. הוא גורם לנו להשוות את עצמנו לאחרים - לקנא בהם כשאנו רואים שהם מצליחים יותר מאתנו, ולשמוח כשהם מצליחים פחות. האגו גורם לנו לעשות הכול כדי לספק את עצמנו, ואף לנצל את הסובבים אותנו לשם כך. נשמע מפחיד? על פי הקבלה, זהו טבעם של בני אדם. עם זאת אל לנו להתבלבל. לעומת שיטות רוחניות אחרות, הקבלה אינה קוראת לנו להרוס או למחוק את האגו שלנו, אלא לתעל אותו כך שיהווה מנוף להתקדמות והתפתחות בחיינו. היא מלמדת אותנו איך לתקן אותו, כלומר איך להשתמש בו נכון. כעת נוכל להבין את הסימנים המיוחדים שמעטרים את שולחן החג שלנו -התפוח שאנו אוכלים מסמל את האגו שלנו, ואילו טבילתו בדבש מסמלת את תהליך תיקונו - משנאה ופירוד לחיבור ולאהבה.
• זוכרים את ראש הדג שמעטר את שולחן החג? לא הגפילטע-פיש עם טבעות הגזר שמעליו, אלא ראש הדג שעליו מברכים "שבשנה הבאה נהיה לראש ולא לזנב". ולמה באמת "לא לזנב"? מה רע בזנב? הסיבה לכך היא ש"זנב" מסמל מצב שבו האדם מזדנב אחרי כולם, הולך בעקבות הערכים שהחברה והמדיה מכתיבות לו. במצב שכזה האדם חי מתוך שגרת חיי היומיום, חייו חולפים על פניו, ולמעשה אין לו בחירה חופשית. מהלך חייו מוכתב לו לחלוטין על ידי הגנים שקיבל בלידתו והשפעת החברה שסובבת אותו. שני מרכיבים אלה קובעים באופן מוחלט את מאורעות חייו. כך מתנהל לו האדם, עד שבאחד מגלגולי חייו מגיע הרגע שבו הוא מחליט "להיות לראש". זהו רגע שבו האדם מציב לעצמו כשאיפה ערכים גבוהים ונעלים יותר. באותה הזדמנות חגיגית הוא מחליט להתחיל להיות אדון לגורלו - להיות לראש ולא לזנב!

אורן לוי, עורך תוכן בהוצאות הספרים "קבלה לעם" ו"קבלה למעשה"