רבים אוהבים את יום הכיפורים. למרות הצום, השרבים הסתווים שבאוויר ותחושת הצפיפות, קשה להתעלם מהתחושה הייחודית שהוא מביא עמו. רובנו ניגשים אל בית הכנסת ביום זה, גם מי שההליכה על הכביש עם סידור בידו האחת וילדו בידו השנייה זרים לו, עדין מוצא עצמו פוסע שם עם חוסר שלווה שמפרפר בבטנו ומחשבות שהומות בראשו...

מי שעושה חשבון נפש ביום זה, וקובע עם עצמו כי הוא סר מרע ודבק בטוב, עדין מתחשבן עם אותו חלק שחי בגבולות עצמו. לעיתים רחוקות אנו מביטים על עצמנו דרך המראה המשתקפת אלינו מהמציאות עצמה. קל יותר להתחשבן בגבולות "האני", מאשר בגבולות ה"אנחנו". את החשבונות הללו אנו נוטים לא פעם להשאיר למנהיגים, בטענה כי "אני רק האזרח הקטן". אולם המצב בארץ דורש מכל פרט ופרט בעם שלנו, להעמיק מבט פנימה ולעשות חשבון נפש. לא רק היושבים בכיסאות השלטון אמורים להתחשבן על טובת הארץ, הלוא הם בסך הכל... ההשתקפות שלנו.

כלכלה ניאו-ליברלית שהורסת בנו כל חלקה טובה, ערכים קפיטליסטיים, מערכת חינוך במצב של אנרכיה מוחלטת, רה"מ שמרחפים מעליו כתבי אישום, רה"מ חדשה שמתקשה להרכיב קואליציה, גלעד שליט שבוי מעל ל- 800 ימים, אין משאים ומתנים שמתנהלים, פערים גדלים בין עניים לעשירים, בין דתיים לחילוניים, הציניות גואה, משרדי ממשלה מתנהלים דרך שחיתות, עבריינים הורגים חפים מפשע, ראשי רשויות מקומיות מבטלים כל צל של דמוקרטיה. מי אמור לעשות חשבון נפש על המציאות הזו?

לוקחים אחריות

חגי תשרי יכולים להוות מדרגות לדרך חדשה. יש לנו אפשרות לעשות סדר בבלגן, אם רק נרגיש חלק מזה, נקרב ללב ונסכים שזה שלנו, שעלינו להתכוונן אל העם הזה, אל העבר האדיר והמורכב שלנו, ואל ההווה והעתיד שאנו מייחלים לעצמנו כאן. אין יום מתאים יותר מיום כיפור כדי להכיל את כל זה בראש ובלב.  

הבעיות המרכזיות שעומדות כיום מול עם ישראל, הן בעיות בטן. בעיות מבית. מול אויבים מבחוץ אנו מיטיבים לעמוד, ובעת סכנה ובעת מלחמה, כל השורות מתיישרות. אנו יודעים לפתוח דלת בפני אורחים מקצה הארץ, רק כדי להושיט יד ולסייע למי שלפתע חדלים מלהיות זרים, ושבים להיות אחינו. אך על המציאות הקשה שאנו צריכים לתת חשבון נפש, אין צופרי מלחמה שנישאים ברחבי הארץ וקוראים "צבע אדום", למרות שנישאים קולות צעקה, הם שוככים בהמון.

בעל הסולם - מקובל שחי בארץ בשנות העשרים, ועמל לכתוב עבור הדור שלנו את פירוש "הסולם" לספר הזוהר, כבר אז התריע מפני התבצרותו של כל פלג וכל מפלגה בעמדותיהם. בצורה זו לא ניתן להגיע לידי איחוד לאומי, הוא כותב בעיתון "האומה". העם ישקע באדישות, המציאות תעבור על פנינו. במצב זה, ביום כיפור הדבר היחידי שנתחשבן עליו הוא חשבונות מכולת, במקום חשבונות נפש כנים, אמיתיים.

מה חלקנו בכל זה? מה אנחנו יכולים לשנות בשנה הבאה כדי להטיב עם העם הזה, קשה העורף, שאנו חלק בלתי נפרד ממנו?

כולנו יודעים ומכירים מחיינו האישיים, שכאשר אנו מקבלים החלטה, היא מתבצעת בשני אופנים. ישנו החלק הפיסי של הביצוע, וישנה ההתכוונות, הבקשה שאנו נושאים בלב ואליה מכוונים את כל כוחותינו, שיתגשם, שיצליח לנו, שיהיה בסדר. השנה, עלינו לקבל החלטה שתהפוך אותנו חלק חי, נושם ומתפקד בעם ישראל. כל אחד מאיתנו הוא תא קטן בעם הזה, וימינו וילדינו, תלויים בהחלטה שלנו לקחת בו חלק ולהשפיע עליו.

ערבות הדדית

בעל הסולם ידע כי זה הזמן להגיש לעם ישראל את הכלים, את האמצעים שיסייעו לו לבנות את עצמו בארץ ישראל. מתוך החופש האדיר שקיים בתקופתנו, אנו למדים אט אט כי יש יסודות שאין לפרוץ - קיומה של אומה, של מבנה חברתי שמתנהל יחדיו, הוא הכרחי עבור היחיד, בלעדי האומה אובד היחיד בנפתוליו. לכן כותב בעל הסולם: "תנאי מחויב לכל אומה ... שכל יחיד ירגיש את אושרו באושר האומה, ואת התנוונותו בהתנוונות האומה".

עם ישראל מחויב בחשבון נפש קולקטיבי, כיוון שלעם ישראל חובות קולקטיביות, לא רק כלפי עצמו, אלא כלפי העולם כולו. לעם ישראל החובה לשרת את אומות העולם. במציאות שבה האגואיזם שולט, ומושגים מעוותים מכתיבים לכולנו את המחשבה, אנו מכירים מקרוב את הטעות הנפוצה, שבה עם ישראל הוא העם הנבחר כי הוא הטוב מבין כל העמים, הראוי מביניהם, החכם מביניהם. אולם במציאות רוחנית לא כך הם פני הדברים. עם ישראל הוא העם הנבחר לשרת את אומות העולם ולסייע בקירוב הלבבות, בגילוי אהבת האחים והערבות ההדדית בין כל בני האדם.

נכון... אנחנו רחוקים מהמשגה הזו היום, ולבטח איננו ממלאים את חובתנו, לא כלפי עצמנו, ולא כלפי העולם, אבל אם נעצור רגע, ונרכין ראש אל הלב הפועם בנו ובעם כולו, הלא נזהה את פנימיותנו, שמושכת אותנו אל ארץ ישראל, ומושכת אותנו אל העם הזה, שאבד מדרך. למרבה הפליאה, הסדר יחול כשכל אחד מאיתנו לא יפנה עוד עורף, ויביט היישר אל מציאות חיינו כאן.

כשמביטים על המציאות ההיא שבחוץ, הכואבת, הצינית, המתגלגלת באבק הימים ומעיבה על אושרנו, בל נשכח כי אנו תאים בגוף הזה, וביום הכיפורים הזה, עלינו להתחשבן על חלקנו בהוויית העם, ולקבל על עצמנו בשנה הבאה, את הצורך להשפיע, לדאוג, להיות עם נבחר באמת. וכשנביט מעלה, על ממשלתנו, על ראשי העיריות, נדע שההשתקפות הטובה שלהם, באה מלמטה, מהעם עצמו שהתגבר, ונושא בנטל תפקידו.

לעיון ב"מאמר לסיום הזוהר"