בימים אלה סופרים תושבי כיכר המדינה בתל אביב את הספירה לאחור המקובלת בדרך כלל לפני שיגור טיל או אירוע שמחה, אך הסיבה שתושבי כיכר המדינה בתל אביב סופרים לאחור אין בה שמץ של שמחה או קמצוץ של אושר. הכיכר הזאת שידעה לשמש כתפאורה לתוכניות טלביזיה, שידעה לשמש כמקום מחאה לאלו שאין להם עומדת לאבד את ייחודה לטובת עוד שלושה מגדלי מגורים אשר יבנו בתוכה. בניית מגדלים בתוך כיכר לא נעשתה עד כה בשום מקום בעולם, זהו רעיון ישראלי חדשני, אך גם מאוד אווילי. גם המשטרים החשוכים ביותר מכירים בהיררכיה שבין מבנים לבין שטחים ציבוריים.

בניית מבנים בתוך כיכר זו פעולה ברוטאלית שמשמעותה שבירת כל הכלים לפיה בנויה עיר. זה מתנגש עם כל קונצנזוס שקיים בנוגע למבנה של ישוב. כל כיכר היא תמצית מרקם העיר אשר עוטף אותה ורחובותיה מתנקזים לתוכה. כיכר המדינה הינה דוגמא מובהקת לכך. בשל היותה נקודת השיא של המרקם התל אביבי - ראוי שתהיה זו כיכר ציבורית ובינוי פרטי בתוכה בלתי מתקבל על הדעת.

כמו שיש בכביש "אי תנועה" עליו אסור לנסוע, לעצור ולהחנות. כך במרקם עירוני יש "אי בנייה" בו לא יכולה להיות בנייה פרטית. ואם כבר יש בנייה ב"איים" האילו, היא יכולה להיות בנייה ציבורית או ממסדית בלבד.

בישראל יש חוסר הבנה בסיסי וחוסר יכולת לזהות את אותם מקומות בהם לא יכולה להיות בנייה פרטית. כיכר המדינה זו רק דוגמא אחת, אך מאוד סימלית. בתל אביב קיימות תכניות רבות לבנייה פרטית בתוך "איי הבנייה" שהן בכייה לדורות.

בתוך כיכר באזל (כיכר בוני העיר) בנוי מגדל מגורים, ב"אי הבנייה" של היכל התרבות, הבימה וביתן הלנה רובינשטיין הייתה עד לא מזמן תכנית להרוס את ביתן הלנה רובינשטיין ולבנות מגדל מגורים במקומו, מגדל גן העיר אף הוא בנוי בתוך "אי" שמפריד אותו ממרקם העיר וכדי להוסיף חטא על פשע בנו אותו גבוה יותר מבניין העירייה (אנדטרה הממחישה בצורה גסה מי הבוס ביחסי יזם-עירייה)

בוועדה המקומית לתכנון ולבנייה הושמעו הרבה התנגדויות. גברת קשישה אחת טענה שלא יהיה לה מקום לנוח בו בשעות הצהריים בגלל רעש הבנייה, אישה אחת ביקשה להזיז את המגדל כדי שלא יסתיר לה את הנוף מהמטבח ואדון אחר טען שהמגדל יכניס לו רוח חזקה בחורף הביתה.

אך התנגדויות לחוד ומציאות לחוד ובמציאות הישראלית לא ירחק היום והתושבים הללו ואחרים יקומו בוקר אחד ויגלו את המגדלים אל מול עיניהם עוד תוצאה של חוסר ודאות תיכנונית. האמור כאן נכון לעיר תל אביב - יפו החוגגת 100 שנים בקרוב, אך לא רק לה. את הכיכר שכל ישראלי מכיר בדרך כזו או אחרת ניתן להציל על ידי מתן פיצויים לבעלי הקרקע לאחר רכישתה מידיהם, הכל כמו תמיד שאלה של כמה באמת רוצים. בשעה זו אחד מסמליה של העיר  ניצב  בסכנה, הריסתו תהווה  פגיעה ישירה ואנושה לא רק בו, אלא גם בסובבים אותו. בלימה כעת הגם שהיא בלימת חירום יש בידיה לשנות את המצב ולמנוע שינוי פרצופה של (כיכר) המדינה.

פאר ויסנר יושב ראש מפלגת הירוקים וסגן ראש עיריית תל-אביב-יפו