עכשיו קראתי על הפרשה של הסיליקון בחלב של תנובה, שמסתבר שאחרי 13 שנה יש פסק דין:

ואני שואל אותכם (כפי שגם הגבתי לכתבה), למה דבר כזה צריך להמשך 13 שנה? לא ברור לי מה קרה כאן וגם לא בא לי כל כך להתעמק בנושא, אבל לא יתכן שמשפט נמשך 13 שנה עד שהוא מגיע להכרעה. הרי זה דבר אבסורד מאין כמותו.

הרי הציבור כבר בכלל שכח מהפרשה הזאת כי כבר באמת קשה לעקוב אחרי כולן. הרי אחת רודפת את השנייה ואחת יותר גרועה מהשנייה. אבל האנשים שנפגעו לא שוכחים. הם לא יכולים לשכוח ולא מגיע להם לחכות 13 שנה כדי שיעשה כאן צדק.

אומנם ידוע לנו שתחנות הצדק תוחנות לאט, אבל יש לאט ויש לאט, וזה לחלוטין לא מקובל.

לדעתי צריך לשים מגבלות למערכת המשפט שהיא חייבת לסיים פרשיות ותביעות מסוג זה בפרק זמן סביר שלא עולה נניח על 3 שנים. מה פתאום אפשר למשוך דבר כזה כל כך הרבה זמן?

רגע, גם הפרשה של קצב תמשך 13 שנה? אני לא פוסל מצב כזה על הסף. ולמה לא למשל? הרי לא ברור מה מונע מהפרקליטות להגיש כבר את כתב האישום ולהתחיל את המשפט הזה.

סליחה שאני נסחף לנושא אחר, אבל כל הנושאים הללו קשורים לתפקודה של מערכת המשפט שלנו.

אולי פחות פגרות לשופטים?

אולי?

לבלוג של בועז דקל