ב"דה מרקר" אתמול, גיא רולניק נשאל (על-ידי עצמו) את השאלה הנוקבת: "אז למה העיתונים משדרים היסטריה?". אתם יכולים לקרוא את התשובה המלומדת שלו שם. אמת גדולה לא תמצאו.

כי האמת היא שהעיתונים משדרים היסטריה, רוקדים על הדם ומלבים את היצרים, כי זה מוכר. עיתונים. במיוחד עיתונים כלכליים, כמו "דה מרקר".

ולכן, לדוגמה, רולניק עצמו מיהר להכריז השבוע ש "ישראל לא תוכל להימלט מהמשבר הפיננסי" (10.10, "שלוש הערות על המשבר הפיננסי"). לפני כן הוא הודיע ש"הצונאמי יגיע למשק הישראלי",  ולפני חודש הוא כינה את המצב "ארמגדון פיננסי". כותרות כאלה ב"דה מרקר" משולות לתמונת הנערה החצי עירומה בשער האחורי של "ידיעות" - מטרתן לעשות גלים. הבעיה שהגלים האלה רק מחריפים את הצונאמי, תורמים לארמגדון.

אולי משל טוב יותר לעניין הוא ההכרזה של העיתונים, פעם בשנה בערך, שאוטוטו איראן מגיעה ליכולת גרעינית ומוחקת אותנו מעל פני האדמה. זה מוכר עיתונים, זה זורע פאניקה, וזה נעלם שתיים וחצי דקות אחרי שזה מופיע (ובדרך מסדר כמה מיליארדים למערכת הביטחון, על חשבון החינוך והחיוך של כולנו).

כן, מיליטריזם מוכר עיתונים וכך גם בועות, כשהן מתנפחות וכשהן מתפוצצות. חבל שאותם חכמים כלכליים, המאכלסים את מערכות העיתונים, לא מספקים את התובנות שלהן לפני האירועים ולא בדיעבד. אז אולי יכול היה רולניק להציל את כולנו מארמגדון ולהיות "סמן" אמיתי, ולא רק טוש צהוב שמדגיש את מה שממילא כתוב על הקיר.

ואולי בכלל כדאי לו לרולניק, ולכתבים הכלכליים שכמותו, לקרוא קצת את "החיים הטובים מתחילים", טור שכתבה דפנה מאור השבוע באותו עיתון ממש, את "יומן משקיע 1929-1954" שכתב ירון שקדי (שמכריז "הסוף יהיה טוב"), או את מירב ארלוזרוב שכותבת "אל תאבדו את הראש". יש גם כתיבה כלכלית אחרת, מתברר

מותר להיות פסימיים, עדיף להיות פרגמטים. "כלכלה", אמר ד"ר חיים שפירא בהרצאה ששמעתי לפני ראש השנה, "אינה מתמטיקה. מישהו אומר משהו לגבי המחר, והמשהו הזה מתגשם למחרת". לעיתונים הכלכליים יש כוח בידיים, והם האחרונים שצריכים לשדר היסטריה.

אז למה באמת העיתונים משדרים היסטריה, מר רולניק?!

לבלוג של שגיא נאור