בסופו של דבר כולנו בני אדם, ללא הבדל של דת, גזע, או מין. כאשר על מרקע הטלוויזיה רואים אסון טבע או אסון מכל סוג שהוא, מראות של בני אדם זועקים וכואבים את אסונם, לא משנה היכן זה קורה תמיד אתה (אם אתה בן אדם) מזדהה עם אסונם וכאבם, ולא משנה היכן האסון אירע. כי בסופו של דבר, כולנו דיירי כדור הארץ, וכולנו חשופים לאותם פיגועי טבע או חיידקים חורשי רעה שמתקיפים את הגוף האנושי, ולהם אין גבולות ובטח שהם לא עושים אבחנה מה צבע עורנו, מוצאנו ומיקומנו על הגלובוס.

היום ביומן שיש של ערוץ 2, הביאו את סיפורו של ילד איראני שחלה במחלת הסרטן, מחלה שהתחילה בראשו ושלחה גרורות לכל גופו והוא שוכב בבית החולים משותק. הילד יצא מאיראן לטיפולים בטורקיה ושם אמרו לבני המשפחה שאם יש מקום שאולי עוד ניתן לעשות משהו זה בישראל, המשפחה לא היססה ודרך מכר של אחד הרופאים בבית החולים בטורקיה הוא יצר קשר עם הקונסוליה שהתחילה לפעול בענין, כצפוי ישראל לא מכזיבה במקרים אלה והשר שטרית אישר למשפחה להגיע לארץ להמשך הטיפולים על אף שאחרי בדיקת תיקו הרפואי של אותו ילד איראני, גם הרופאים בארץ אמרו שסיכויו להחלים הוא אפסי וכל שניתן זה לצפות לנס.

בינתיים המשפחה שוהה בארץ כבר שבוע ימים, וערוץ 2 החליט לעשות כתבה בעניינם. כאשר שאלו את הילד מה הוא החלום שלו, הוא השיב שהיה רוצה לעלות ולהתפלל במסגד אל אקצה בירושלים. אחרי תלאות ואישורים מצוות בית החולים, השיג הערוץ אמבולנס של טיפול נמרץ יחד עם פרמדיקים שדוברים איראנית שיקחו את המשפחה לאל אקצה ויגשימו אולי את משאלתו האחרונה של אותו ילד חולה. הם נסעו לירושלים והגיעו לאזור המסגד. ומי עשה בעיות כצפוי? הוואקף!!!

אז מה אם ילד איראני שחולה במחלת הסרטן רוצה להגיע למסגד אל אקצה? אין שום בעייה שהוא יעלה למסגד, נהפוכו, אבל אמבולנס ישראלי, ופרמדיקים ישראלים, בשום פנים ואופן לא. את הילד העבירו לקולנועית ואיתה העלו אותו למסגד. אתה רואה את זה ולא מאמין, אנחנו היהודים אישרנו לילד איראני שגדל וחי בגדולה באויבותנו שכל רצונה הוא למחות אותנו מעל פני האדמה ולמחוק אותנו מהמפה, מביאים אלינו לטיפול ילד חולה ועושים הכל ע"מ לרפאו או לפחות להנעים את ימיו האחרונים, מנסים להגשים לו משאלה שאולי היא האחרונה בחייו וברגע שמגיעים לאותו מסגד נתקלים באטימות לב ובהערמת קשיים מיותרים על גבו של אותו ילד אומלל. האם קדושת המקום חשובה יותר מקדושת החיים?