פרשת "וירא" "וירא אליו ה' באלוני ממרא..." (בראשית י"ח/א').

אומר רש"י על הפסוק: "לבקר את החולה. אמר רבי חמא ב"ר חנינא, יום שלישי למילתו היה ובא הקב"ה ושאל בשלומו". על הסבר זה של רש"י שואלים פרשנים רבים: מאין אנו יודעים שה' בא לבקר את אברהם רק ביום השלישי למילתו? ומדוע המתין הקב"ה עד היום השלישי ולא בא לבקרו קודם לכן?

הגמרא במסכת בבא בתרא (ט"ז/ע"ב) אומרת: "אבן טובה היתה לאברהם אבינו תלויה בצווארו וכל חולה שרואה אותה - מיד נתרפא". שואל על כך המהרש"א (ר' שמואל אליעזר הלוי אידלס): אם כן, מדוע לא נרפא אברהם עצמו מאותה אבן התלויה על צווארו?

ההסבר לכך הוא: כאשר אנו מקיימים מצוה כלשהי, עלינו להשתדל לקיימה ולמזגה בתוך הטבע ולא בצורה של נס, זאת אומרת: לקיים אותה בדרך טבעית. כי מטרת המצוה היא ליצור אקלים רוחני בעולם הגשמי ולזכך אותו ולהעלותו לקדושה. לעתים קיום המצוות מלווה בצער או כאב, ואין לחפש דרכים למנוע את הצער, היות והדבר פוגם בשלמות קיום המצוה. אברהם לא ריפא את עצמו בעזרת האבן שהיתה תלויה בצווארו מיד לאחר קיום מצוות המילה כי רצה שקיום המצוה יהיה שלם, עם כל הכאב והצער הכרוך בכך.

מאותה הסיבה, לא בא הקב"ה לבקר את אברהם בימים הראשונים למילתו אלא רק ביום השלישי, שהרי כאשר אדם מבקר חולה הוא מביא רפואה לחולה ע"י זה שנוטל ממנו "אחד מששים מחוליו", כמצוין בגמרא (מסכת נדרים ל"ט/ע"ב). קל וחומר, אם מדובר בביקור חולים שעושה הקב"ה. אם היה מבקר ה' את אברהם מיד לאחר מילתו היה אברהם מתרפא מיד ולא היה מרגיש גופנית את קיום מצוות המילה, באופן טבעי - עם כל הצער והכאב המתלווים לקיום המצוה.

לכן, ביקר ה' את אברהם רק ביום השלישי למילה, כי במרווח הזמן שעבר נתרפא גופו של אברהם באופן טבעי.