"תיבת נוח "בסימליותה מהווה כעין חממה רוחנית הפונה לכל יהודי באשר הוא וקוראת לו  "בא אל התיבה" הכנס למעטפת של ערכים הכוללים: מעשי צדקה וחסד,תתחבר ל"תיבות התפילה"ול"תיבות התורה. עם תום המבול באה ההוראה "צא מן התיבה" .פרוש מ"תיבות "המגן וצא אל העולם המעלים ומסתיר.

הוראה זו מעוררת תמיהה האם לאחר שהיהודי סיגל לעצמו חיים ייחודיים וחיוביים עליו לנטוש את כל זאת?

התשובה לכך היא אכן כן ,על האדם לצאת החוצה אל העולם הקר והאדיש ולהביא אליו את "תיבות" התפילה והתורה, והאנרגיות החיוביות אותם ספג בתוך"התיבה", ולהקרין אותם על כל הסובבים.

כפי שנח ובניו שהו בתיבה במשך שנה שלמה,תקופה הכוללת את כל עונות השנה (קיץ, סתו, חורף ואביב) כך צריך היהודי לשהות בתוך "התיבה"ולספוג את כל האורות והאנרגיות בכל זמני היום המחולקים לתורה, תפילה וצדקה ולהשפיע על אותם זמנים וחלקים ביממה, הקשורים לצרכים המטריאלים והגשמיים, ולמלאם ולצקת בהם את כל הטוב והיפה שיש בתרבות היהודית המושתת על רוח ישראל סבא.

מי המבול  שהם מים רבים ששוטפים בחזקה,מסמלים את טרדות הפרנסה וענייני העולם,הטורדים את מחשבתו של האדם היהודי, וכשם שמי המבול נחלקו לשני חלקים-"מעיינות תהום רבה"-ו"ארובות השמים".

"מעיינות התהום" המגעים מלמטה- מסמלים את טרדות הפרנסה, ואילו "ארובות השמים" המגיעים מלמעלה מסמלים את טרדות עסקנות הציבורית וכדומה. שאלו ואלו  מונעים מהאדם למלא את חובותיו  בקיום תורה ומצוות ותשובה לכך היא "כניסה ויציאה לחממת תיבת נוח, במטרה למקם את עולם ה"רוח בעולם"הגשם".

(תמונה: ויקפדיה העברית)