העיתונאי עוזי בן-זימן שפרש לאחרונה לגמלאות מעיתון הארץ מתלונן בשיחה עם ירון לונדון ומוטי קירשנבאום על אובדן מדורת שבט מרכזית ומאחדת לשיטתו לציבור הישראל עקב החלשותה עד-כדי גסיסה כפי שמסתמן של העיתונות המודפסת. כפי שהוא מציין הוא שייך מפאת גילו (67) לדור שקרא בעיון דקדקני את העיתונים המודפסים שבצעירותו חלקם הניכר היה מכוון אידאולוגית.

אבקש להזכיר כי אותה עיתונות מודפסת היתה מסננת מידע שהיום עקב מידת תפוצתו וזמינותו כבר חדל לרגש ולהרעיד אמות הסיפים. הציבור ברובו אדיש למדי לכל הידיעות שבעבר היו מרעידות שמיים וארץ: שחיתות פוליטיקאים, כמות אדירה בהיקפה של פעילות פלילית עניפה לשלל סוגיה שמעט מזעיר ממנה מוזכר בעיתונות (הן המודפסת והן המקוונת) כמו-כן מגוון דיעות בשפה קולחת עד משתלחת, דבר שבעבר לא נתקיים (מהותית וצורנית).

מר בן-זימן מתעלם מן האפשרות הטכנית לשמר את המידע המוקדם ולהעלות אותו בקישור להבהיר למה כיוון הכתב בכתבתו האחרונה (יכולת המנוצלת תמידית באתר YNET ובאתר NRG בעיקר (ובמידה פחותה באתרים אחרים). בגלל הזמינות המיידית של המידע ואפשרויות האין סוף בגיוון תמה תקופת מדורת השבט המרכזית שבארץ הייתה שנים בעלת אופי זעיר-בורגני שמרני כאילו שמאלני שלצידיה השאר.

האפשרות לכל אחד שלא למד תקשורת (כמו כותב שורות אלה למשל) לפרסם מאמר מבורכת והיא כמימרה: "בית-ספר של החיים".