בכל אחד מחודשי השנה בלוח העברי ישנם ימים ייחודיים המסמלים אירועים מכוננים מעברו של עם ישראל לדורותיו, הבאים לידי ביטוי בשמחה חדווה ועליצות, הממלאים את כל ישותנו במין הרגשה עילאית הו כמה כייף ונעים "להיות יהודי"ולהוות את חוד החנית להמשך המורשת היהודית.

גם ימי הצומות והתעניות, למרות שהם מתאפיינים ברובם הגדול בצילם של אירועים עצובים וטראגיים, אינם-בסופו של דבר ימים "רעים"כלל. כל היקום כולו הנו חלק בלתי נפרד ממי שייצר אותו כך שמאת היצרן לא תצא הרעה,כמו שלעיתים לריפוי מחלה אנו "בולעים" תרופה מרה כלענה.חז"ל אומרים כי עצם הימים הללו של צער ואבל ייהפכו לעתיד לבוא לימי שמחה וששון.

חודש אחד  ויחיד בלוח העברי ה"מצטיין" בכך ש... אינו "מצטיין" בכלום, חודש הנו חודש חשוון, בחודש זה אין שום יום

מיוחד לא חג,לא מועד ולא צום.כלום. הוא כולו "חולין" ודוקא בשל היותו כולו "חולין" יש לו משמעות מיוחדת, היות והוא בא לאחר החודש השביעי "תשרי" שכולו "חגיגי" ושבע בתכנים רוחניים למכביר וקשה לאדם להינתק מהאטמוספירה החמימה  של תפילות ,לימוד, מעשה חסד,ועוד...

אבל מי אומר שיהודי צריך צריך להינתק?" אדרבה בא חודש חשוון ופונה לחודש תשרי המלא במטענים רוחניים ואומר לו בוא "פרוק" את כל העושר הרוחני אשר ספגת  והתחל לצאת לדרך דרכי ותשנה את מהות "החולין " שבי ותייסם בי דרך פעילותו של היהודי בקבלת עול מלכות שמיים וקיום מצוות מעשיות באופן של "בכל דרכך דעהו" באכילה , בשתיה, ואפילו בשינה .כך גם בדברים שנראים לכאורה " חולין" תשרור הילה מיוחדת של "עם קדוש", בתוך חודש חשוון המתקדש.