אתמול בטקס האזכרה לזכרו של ח"כ גנדי ז"ל שנרצח , אירוע שהפך להיות יותר פוליטי מאשר טקסי דבר טבעי יממה אחרי הכרזת הכנסת על פיזורה והליכה לבחירות. אז היו עיתונאים שהחליטו לנצל את ההזדמנות ולתקוף את אותם ח"כ שניצלו את הבמה, פתאום הפכו להיות חסידיו של גנדי ז"ל, מענין היכן הם כאשר טקסי האזכרות של יצחק רבין ז"ל, הופכות להיות מסע של הפניית אצבע מאשימה כלפי ציבור מסויים וח"כ מסויימים והמבין יבין.

האמת שלא באתי לדבר כאן על התקשורת, שכהרגלה תספק לי אין ספור אפשרויות לכתוב ולכתוש אותה, ואת צביעותה בימים הבאים עד ליום הבחירות. אחד מהנואמים אתמול בטקס האזכרה היה ח"כ אביגדור ליברמן יו"ר האיחוד הלאומי, שם הוא תקף את נישא מצרים חוסני מובראק והגדיל לעשות ושלח אותו לכל הרוחות. אותו חוסני מובראק שמכהן כנשיא מצרים משנת 1981 בעקבות רציחתו של הנשיא אנואר סאדאת,והיה שותף לחתימת הסכם השלום עם ישראל כסגנו של הנשיא סאדאת ז"ל.

אמנם עם היבחרו היו קצת חששות לגבי יכולתו לשמור על כיסאו, אבל במדינות ערב אם יש לך קשרים עם הצבא והגורמים הנכונים אז אתה מחוסן. השלום עם מצרים הוא שלום קר, אפילו צונן ולא מעט זה מכוון מלמעלה וגם לא מעט סימנים מובילים ללשכתו של מובראק.

יש כאלה שיאמרו שטוב שלום קר, ממצב של אי לוחמה כפי שיש לנו עם סוריה.על אף שהשבוע פורסם בעיתונות שלנו על מסר חריף שהועבר למצרים עקב תמרון צבאי ענק שנערך בצבא המצרי שהאויב בו היה לא אחר מצה"ל, ומדינת ישראל. אותו צבא שבשנים האחרונות עובר תהליך של בנייה מאסיבית והתעצמות כאשר הפעם הנשק בו הם מצטיידים הוא מערבי מתקדם ולא רוסי מיושן כפי שהיה פעם. ד"א המחאה שהעבירה ישראל מה זה הרעיד את הנשיא מובארק, אני יכול להבטיחכם שמעבר לגיחוך וביטול בהינף יד , לא הזיז לו.

אחד הדברים המעליבים ביותר בכל תקופת שלטונו היא העובדה שתמיד הוא הכריז שכף רגלו לא תדרוך במדינת ישראל, ואכן היא לא דרכה. 27 שנים בתור נשיא ומעולם הוא לא מצא לנכון להגיע לביקור רשמי בארץ, ומאידך אצלנו הוא הפך להיות מוקד לעלייה לרגל,ובשנים האחרונות הוא הלך ושכלל את זה כאשר את אורחיו מישראל הוא מארח בשארם א שייך שחלילה כף רגליהם של מנהיגי ישראל לא תדרוך על אדמת קהיר, וכרגיל אנחנו משחקים לידיו בצורה שנראית פתאטית על סף ההתבטלות.

אחד מחוקי היסוד בדיפלומטיה העולמית היא שכאשר מנהיג ממדינה מסויימת מגיע לביקור רשמי במדינה אחרת, אותו מנהיג גומל לאורחו בביקור גומלין. צריך יותר מיד אחת ע"מ למנות את מנהיגי ישראל שביקרו במצרים ואף לא אחד זכה לביקור גומלין בארץ. חברה זה לא שמענין אותי אם הוא יבוא לכאן, ממש לא אלהים ישמרני כמה יעלה לנו ביקור שכזה עם המחוות יוצאות הדופן של מנהיגנו כלפי אורחיהם, אולי נוותר על אילת בעבור זה, כי במצרים טוענים שיש להם מפות בהן אילת היא חלק ממצרים. אבל ההתבטלות וההתרפסות והרצון למצוא חן בעיני הפריץ (הלוא מצרים כבר מזמן הכריזה על עצמה כמעצמה אזורית) מגעילה אותי ואף מעליבה אותי כישראלי.

אז אולי חרג ח"כ ליברמן מגבולות הטעם הטוב, אבל לפחות אמר את מה שחושבים לא מעט ישראלים כמוני, ונתן לנו להרגיש שלא רק שיצאנו מהגולה, הגולה גם יצאה מליבנו.