יש היבטים בחייו של הסטודנט שאינם משתנים לעולם. הסטודנט תמיד יהיה תפרן, תמיד ינסה להתחמק מקריאת ביבליוגרפיה, בעיקר אם היא באנגלית, ומתישהו במהלך התואר יהיה עד לשביתה ממושכת (לי הייתה שביתה של חודשיים).

אבל יש תחומים ששונים היום מאוד מהתקופה שאני הייתי סטודנטית. למשל, היום יש קורסים שאפשר לעשות עצמאית מהבית, בלי להגיע בכלל לכיתה. למשל 2, היום לא צריך לרוץ לספרייה ולצלם מאמרים מתוך תדפיסים. היום המרצים מעלים את המאמרים לרשת והסטודנט יכול בזמנו החופשי להיכנס לאתר האוניברסיטה ולהוריד אותם. למשל 3, את התרגילים לא צריך לשים בתא של המרצה, אפשר לשלוח במייל.

 
אני רוצה לכתוב בהרחבה על מרכיב אחד בחיי הסטודנט שעבר שינויים מפליגים: הרישום לקורסים. בשיאם של ימי הקיץ החמים ראיתי את אחותי יושבת מול המחשב ומסמנת איזה קורסים היא רוצה ללמוד בשנת הלימודים הקרובה. כמה לחיצות עכבר מאוחר יותר הייתה לה מערכת שעות. ככה. בקלות. בלי לצאת מהבית.

כשאני הייתי בגיל של אחותי ולמדתי לתואר ראשון, הרישום לקורסים והרכבת מערכת השעות לא היו דבר של מה בכך. התהליך היה ארוך ומפרך ודרש הקרבה, סבלנות, עצבי ברזל ויום שלם. דבר ראשון שצריך לזכור, לא היה אז אינטרנט, ולכן היה צריך לנסוע, פיזית, לאוניברסיטה. אני למדתי בבאר שבע הרחוקה, מה שכבר עלה לי בשלוש שעות (נסיעה הלוך ושוב באוטובוס).

 
ביום הרכבת המערכת קמתי מוקדם מאוד בבוקר כדי להגיע לאוניברסיטה מוקדם ככל האפשר ולהיות הראשונה במזכירות. הייתי מגיעה בערך בשמונה בבוקר ורואה שכבר משתרך תור של כחמישים משכימי קום שחשבו על אותו דבר בדיוק.
עכשיו היה עליי לחכות בתור עד שהמזכירה תגיע כדי לקחת טפסים, למלא את הקורסים הרצויים, ואז לחכות במחלקה לחתימה של יועץ על הקורסים, ללכת למחלקת מחשבים ולחכות הרבה זמן עד שיגיע תורי להזנה של הקורסים במחשב.

  
תהליך הזנת הקורסים (לא הזניית הקורסים. לזה אחראי הסגל) כלל הרבה עמדות מחשב, סטודנט בכל עמדה ונפילות מרובות של המערכת. כל סטודנט היה מושיט למי שבעמדה את הנייר עם הקורסים והלה היה מקליד את מספר הקורס וכך רושם את הסטודנט לקורס המבוקש.

 
בגלל ריבוי הסטודנטים וההמתנה הממושכת, עד שהיה מגיע תורי חצי מהקורסים שרציתי כבר התמלאו ונסגרו והייתי צריכה לחזור למחלקה, לחפש קורסים אחרים שיש לי בהם מידה כלשהי של עניין אבל שלא מתנגשים עם הקורסים שכבר נרשמתי אליהם, שוב לחכות בתור לחתימה של היועץ ושוב לחכות בתור למחשב. קרה לי גם שאחרי שיצאתי מחדר המחשבים שמחה ומאושרת גיליתי לחרדתי שטעו לי בהקלדה של מספר הקורס, וכך במקום להירשם ל"אנתרופולוגיה עירונית" נרשמתי בטעות לקלקולוס למתקדמים. אחרי שכיליתי את מאגר הקללות הידוע לאדם וסיימתי לאחל בלבי לסטודנט שטעה אריכות ימים ובריאות הייתי חוזרת בייאוש לחדר המחשבים, מחכה בתור ומבקשת שיתקנו את הטעות.

בקיצור, בזמני, לפני היות האינטרנט, הכנת מערכת דרשה יום שלם שהתחיל בהשכמה בחמש וחצי בבוקר ונגמר ב-3-4 אחר הצהריים. וכבר הזכרתי שחיכינו ממש הרבה בתור?

לבלוג של הצופה