באולפן שישי בתאריך נוב' 7 2008  בהנחייתו של הבדרן יאיר לפיד (מגיש חדשות רציני הוא ודאי שלא) קיבלנו חיזוק נוסף לעובדה כי מגישי חדשות וכתבים שם עושים את הערוצים המסחריים והציבוריים קרדום לחפור בו על מנת לשטוף את מוחו של הציבור במאוויהם ודעותיהם האישיות, יהיו אלו קלוקלות ככל שיהיו.

 

הוזמן להשתתף ב'חגיגת', פלוני מבולבל בשם עמנואל רוזן אשר מאמציו נפוחי החשיבות העצמית הפלצנית להתעלות מעל המיטב של עצמו הפכוהו לנילעג ומעורר רחמים כאחת.  במהרה הוברר כי המיטב של עצמו נמוך כגובה העשב וכמובן אינו נאות לכתבה עיתונאית רצינית ואוביקטיבית.

 

בקול ובארשת רצינית וקודרת האמורה לחלחל את עכברי הביבים בישר הבן, המבייש ימיו היפים של אביו, כי באיו"ש "נוצרה מדינת מתנחלים" רחמנא ליצלן ולכן ואף עלינו להתחלחל.  אמנם טרח המלעיז הלז לציין כי המדובר בכאלף מתישבים בלבד (מתוך כרבע מליון--כשליש האחוז... א. ר. ) אך ההקשר כבר נוצר והיה ברור ונהיר בלב כל צופה דהיינו, כל המתישבים טרוריסטים מסוכנים לשלומה של ישראל.

 

אם ישנו צידוק לאמיתות המושג: "זעקת הקוזק הניגזל" הרי שראינו אותה במלא שיפלותה ב"אולפן שישי" זה.  עם ישראל, באמצעות נציגיו בכנסת ובממשלות שלח את הציבור העצום, הנאמן למדינה והכל כך ערכי, לשבת מעבר לקו הירוק ממניעים ציוניים, פוליטיים ומדיניים.  זהו אותו חלק בעם אשר הטיל ומטיל בוץ באותם אנשים ממש שנים מעטות לאחר מכן.

 

חלקו של העם אשר האדונים המאד לא ניכבדים לפיד את רוזן נימנים עליו עמל כבר מזה שלשה עשורים לבזות, להשמיץ, לקלל, לגדף, לטרנספר ולארור את אותם אנשים.  לפלא הוא כי הציבור הגדול היושב מעבר לקו הירוק לא קם עד עתה ועשה מעשה, הקים לעצמו צבא ומנהל עצמי וניפרד ממדינת ישראל.  ברי הוא כי ניתן לחשוב כנס את העובדה כי השנאה והדחיה הזורמת מיושבי השפלה יצרו רק אלף קיצונים, זוהי עדות המצביעה בעליל על איכות הציבור היהודי באיו"ש.  זהו הציבור שדבק ברעיון המדינה היהודית לכל יהודיה ולמרות הדחיה, הבוז והלעג נישאר נאמן למדינה.  

 

כבר כיום מהווה הציבור הזה כמחצית מהמשרתים בצה"ל וסביר להניח כי תוך 20-30 שנים יהווה הוא את עמוד השדרה ועמוד האש המרכזי של "צבא ההגנה לישראל".  כן, כן, הצבא שיגן על קיומם של יושבי מדינת "גדרה עד חדרה" אשר מזה זמן אבד להם יצר הקיום האנושי.  זהו הציבור אשר ברי הוא כי לא יחזיר מידה כנגד מידה למלעיזיו ומגרשיו. זהו הציבור אשר עדיין שומר על גחלת "יהודים ערבים זה לזה" אשר יושבי השפלה שכחו זה מכבר.

 

כל המעיין במאמרים, במסרונים והתגובונים בעיתונות האינטרנט יוכל על נקלה להבחין בשינאה, ברצון לראות באובדן ואף רצח מתישבים באיו"ש (ראה ערך שטרנהל / עמי איילון).  מובילים בכך ערוץ 2 , עיתון ידיעות אחרונות ועיתון "הארץ" וקוראיהם אשר מצבם הנפשי המעורער בעליל חייב לעורר תהייה בלב כל מעיין במסרוניהם. 

 

זהו אותו הציבור המשותף ללפיד ורוזן, אשר מתאמץ, בכל מאודו  לקעקע את הדמוקרטיה הישראלית על ידי אכיפת רצונותיו על מתנגדיהם באמצעים פשיסטים להלל.  הכל כשר בידי אותם האוטו-אנטישמים הללו וזה כולל ריצת אמוק למדינות הים לגייס כספים ותמיכה (ראה ערך "הקרן החדשה לישראל") שתאפשר להם להפוך הקערה על השיטה הדמוקרטית ולראות בהתגשמות רצונותיהם יהיו אלה אשר יהיו.  די היה לחזות במסע המתוזמר הנילעג, הבזוי והמתרפס של עיתון "הארץ" האולטרה שמאלני בפני הפריץ החדש, להעביר מסרים ומשאלות גרוש וטרנספר של יהודים לנשיא הנבחר האמריקאי אובמה עוד באותו ליל הבחירות.  לגבי דידם של אלו, שתחרב מדינת ישראל ובלבד שתמלא תאוותם בידם.

 

הדיסוננס בין התנהלותם הערכית של רובו ככולו של ציבור המתישבים באיו"ש לבין התנהלות הציבור בשפלת החוף אשר קשה שלא לכנותם "מתיוונים" (וסליחה מלמפרע עם אלו אשר אינם כאלו, עדיין קיים גרעין חיובי שם), מעבירה את האחרונים על דעתם.  הדמות הנישקפת בעיני "המתיוונים" לגבי עצמם בניגוד להתנהלותם הערכית של "אחיהם" מעבר לקו הירוק גורמת להם להגיב באופן אלים ובילתי רציונלי כלפי המתישבים.  לגישתם יש לנפץ את הראי ולא לתקן את דמותם הנישקפת אליהם.  בל ניהיה צבועים...אלף מתנחלים אלימים הינם בטלים בשישים לעומת אלפי האלפים, עשרות האלפים, אפשר ומאות האלפים השייכים למשפחות הפשע, הפשיעה, האלימות, הגנבות, השחיתות, השקר, המדון והחמדנות השורים בריש גלי מאחורי כל פינה בין גדרה לחדרה.

 

כאשר אנו מאשימים אלף מתישבים בקיצוניות ואלימות, אנו מכוונים ראש וראשון לעצמנו.  כאשר אנו מורים באצבענו לעבר המתנחלים עלינו לשים לב לאן מורה אגודלנו...אלינו עצמנו.  כאשר ברוב צביעותינו אנו דורשים את תקפות שילטון החוק באיו"ש הבה ונתקן ראש וראשון את שילטון החוק הקלוקל עשרת מונים בערי השפלה.  אנו הננו אותם הצבועים אליהם כיוון המלך ינאי בצוואתו.

 

יכולנו לנהוג אחרת. יכולנו לפנות את חוות פדרמן אחרת, ללא האלימות הנוראה שם ובאמפתיה לאנשים אשר ביתם נחרב על ראשם.  יכולנו לעשות זאת למען עצמנו, למען אחדותנו כעם אך אנו בחרנו ועדיין בוחרים בפלגנות, בשינאה העצמית, בשילטון הפוליטיקה הקטנה והעלובה העושה כל שביכולתה לשמר את הקרע ולנתץ את אחדות העם.  לוואי והתנהלות זו לא תחזור אלינו עשרת מונים.

 

המחבר הינו יועץ אירגוני בכיר ודירקטור ניהול פרויקטים לחברות ואירגונים בענף המחשבים

www.aaronroll.com

http://www.global-report.net/aroll/

 

אהרון רול

טורונטו

905-886-8998

amroll@rogers.com