לטיפה ארמילאת רבצה לה בצל הדקלים ושיחי החולות  מעל למלחות שייח זוויד  ותרה אחר משהו אי שם בשחקים. כך בשקט מופתי, בלי הזז יד או רגל, צפתה ברשת הניילון הנעלמת, אשר הייתה פרושה דרך מחשבת בין שני שיחים עבותים, מטר שניים לפניה. אפילו ציוץ הציפורים שרחש סביבה, נישמע כפצצה בעמק רפאים. וכך היא  שעה אחר שעה, משגיחה על פח הארץ מייחלת לבוא השלווים עם רוח הים.

 

'ספינות המידבר' רחבות הפרסה שייטו להן בקלילות על גבי הדיונה האורכית המשתרעת בין חרובה הדקלית  למלחות זוויד. ממש כיף לשבת על גב גמל במצב נתון זה, כאשר הוא צולח כמפרשית את ים

החולות האדיר, ואתה חש כאילו ישבת על בולמי זעזועים הידראוליים, המובילים אותך במהירות ונעימות למחוז חפצך. לא בכדי מכונים כך הגמלים. חולות וגמלים הינם התאמת טבע בהתגלמותה.

  

הגמל גם חרישי בתנועתו, פרסתו אינה מפורזלת, רחבה מאד כאמור, גמישה וחזקה. מחלקת גמלים

כי תדהר על כביש  לא תשמע, כשם שנכון הדבר לגבי פרסות סוסים, היוצרות קונצרט  רב גווני,

כאשר הן באות במגע עם מצע קרקעי קשיח.

מושיק קילה עצר את "אל אחמאר" (הגמל) שניה לפני שרמס כמעט את ראש הנערה היפה ששכבה

בין שיחים בדיונה, והיא הבינה זאת  רק כאשר לפתע ריחף מעל לראשה צל ענק ומאיים.

מפגש הדממה  ניתן לכנות את הכמעט תאונה. לטיפה זינקה בבהלה ממרבצה, מפריעה משלוותה

להקה ענקית של יונים ודומיהם, שהמריאו אל על במשק כנפיים מחריש אוזן.

כך, כשהיא  חיוורת מבהלה ומפחד זעקה " יא יומה  יא יומה"(אמי, אמי), והחלה נסה במדרון החולית חריף השיפוע  כרדופת שד. "לא תחאפיש יא בנת"(אל פחד בתי), קרא אליה אבו ריח ממרום מושבו על הגמל. "בואי חזרי" הציע לה, "נעזור לך לסדר את הרשת".  בזו האחרונה  פירפרו נואשות חמש או שש בעלות כנף עגולות ושמנמנות בגוון של אדמה. לטיפה החלה שבה על עקבותיה.  תחילה בהיסוס מה, אחר כך בצעדים מאוששים יותר.

  

אבו ריח  שלף משק האוכף שלו שתי קופסאות שימורים של תירס והגיש לנערה המבוהלת. "תפדלי"

עודד אותה  והיא נטלה את המוגש לה. אחר כך הציע קופסת חלבה  וסרדינים. גם אלה נעלמו באמתחתה. היא היתה יפה, כמו שרק בת ארמילאת אסלית יכולה להיות. גבוהת קומה וזקופה, שער שחור כפחם גלש לעבר כתפיה הנעריות, ופניה החטובות שגוון המוקה שלט בהן, נתברכו באופן נדיר בשתי עיניים תכולות  גדולות ונוצצות, כשתי אבני כחל אגדיות.

  

ניראה היה עליו על אבו ריח לרגע, כאילו עומד הוא 'לבקש את ידה' בהתלהבותו. (במקרה זה אגב, הייתה מוקנית זכות הסירוב ללטיפה דווקא, ולא לאביה או לבני משפחתה.  ואכן, שבט ארמילאת יחידי היה במנהגו זה מבין כלל שבטי הבדואים בסיני ובנגב, בו בוחרת האישה את הגבר ולא להיפך. היית יכול לראות את קבוצות המחזרים הצעירים, היושבים בסבלנות בקרב רועות הכפר  עת רעו את עדרן במרחב, מנסים לזכות במעט תשומת לב מצד העלמה החסודה  שמא יצא אליהם לבה).

  

אבו ריח ליווה בערגה את דמותה המתרחקת של הנערה, לא לפני שתישאל אותה מעט על משפחתה

ומחוז מגוריה. לטיפה מן הסתם  מיהרה למטבח ביתה, על מנת להעמיד מבעוד מועד  מרק שלווים

פיקנטי  על שולחן אביה.

  

  

  

הטנדר הצבאי נע במהירות על כביש אל עריש רפיח. הלילה  היה אפל במיוחד  ואפילו אור הכוכבים החיוור שזרח מעל ברקיע לא ניראה יותר מאיזה פס אפרפר בהיר  וחסר נוגה. בתא הנהג ישבו שניים,

קצין צעיר מהנפה הסמוכה ונהגו. בתא המטען שמאחור  נחו כמה ארגזי מזון וירקות  שהיו בדרכם

לעבר מאחז תצפית קטן, אי שם במרחבי הג'ורה.

הרכב קרב לצומת שייח זוויד, הנהג האט קלות והוריד להילוך נמוך, הציץ בשעונו, וזרק לעבר

הקצין, "זהו, כאן פונים ימינה, ומפה, קח עוד חמש דקות נסיעה". הוא סובב את ההגה לקראת

הפניה, לפתע נעלם בתוך כדור אש ענק, שעלה השמיימה בקול נפץ אדיר, וזיעזע את כל האזור.

  

שני הרוגים, דיווח  מאוחר יותר הרדיו, מעליה על מוקש.

  

  

                                                           ***

  

האלוף קם מכיסאו  ותקע מבט משתאה ביושבים סביב שולחנו, "מתחת לאפנו"  פתח, "יושבת חוליה

ערמומית, שופעת ביטחון, וטומנת לנו מוקשים בכבייייש??! לא על דרך עפר, בכביש! של אספלט

 עם חצץ,עם כורכר  וזפת" השתלהב קולו, תוך שאגרופו חובט בשולחן בקצב הדיבור.

"שלושה מוקשים בתוך שבועיים, שלושה הרוגים, ארבעה פצועים, בקטע של עשרה  קילומטר על הכביש, כששיח זוויד במרכז, ולנו אין קצה חוט"?

"קמ"נ הפיקוד" המשיך האלוף, "מה ידוע לנו על שיטת הטמנת המוקשים ?"  "האלוף", השיב קצין המודיעין והשתעל קלות. "ידוע לנו על המסת הזפת בעזרת נפט  יום קודם להנחה אבל

לא יותר מזה, אולי לשמשון מהשב"כ יש יותר מידע". "לא לא" הגיב השב"כניק, "אין לנו יותר מידע טכני ממה שמסר הקמ"נ, לעומת זאת, מתקבלים אצלנו יותר ויותר נתונים  לגבי זהות המבצעים,

ובעיקר העומד בראשם" הטעים בחשיבות.  " מסתבר שמיודענו מפרשת האוטובוס הגנוב  חסן ארמילאת, בכיר של הפת"ח בשייח זוויד עומד בראש החולייה, אבל אינו מאותר בביתו מזה חודש".

 "עצור" פסק האלוף. "די לי עם סיפורים וחלקי פסיפס. אני קובע עכשיו, שכל יחידות הסיור בפיקוד

תעבורנה לפעול ספיישל לטובת חיסול חוליית שייח זוויד."   "צור" פנה למפקד יחידת הגמלים," אתה מקצה לטובת הענין את כח כרם שלום". צור הנהן ל'שמע והבין'. "קונצי (מפקד כח שקד )יהיה מפקד

המבצע" המשיך שואף,  "ועד מחר בשש בערב  יגיש לי תכנית מגובשת לביצוע. רבותי, הזמן קצר

והמלאכה מרובה יאללה לעבודות" סיכם כדרכו.

  

                                                        ***

  

בין דיר אל בלאח שברצועת עזה לאל עריש בצמוד לחוף, קיימת רצועה ברוחב של כמה מאות מטרים

המתאפיינת בהמצאות מים מתוקים קרוב לפני הקרקע (ת'מילה בערבית.  הרצועה מאוכלסת ע"י בדואים ומנוצלת בעיקר לשימוש חקלאי כירקות ופירות, לעיתים גם צמחי סם כקנביס לדוגמא.

מה שעוד מאפיין רצועה זאת הוא,  המצאם של אלפי עצי דקל רמי קומה  שופעי פרי וצל, המקנים למתגוררים  בתחומם מחסה, מזון ופרנסה.

ברצועת הדקליות, בין שייח  זוויד לחרובה קבע גדי  מפקד כח 'כרם' את המאחז, או יותר נכון

"עשביית" הצוות. הכח הגיע ברכיבה דרך איזור כרם אבו שדיד שמדרום לכביש רפיח אל עריש, אותו חצה צפונה לכיוון הדקליות  כקבוצת דייגים עונתית,  שבאה לנצל את מכמני הים. גם הלבוש תאם את אופנת השטח. מאחז דייגים מקומי מסוג זה, כולל על פי רב גברים בלבד.

עד ערב יום ההתמקמות  טרחו חיילי הכח על עיצוב המקום, כך שיקרין פני שלווה ואהבה על מרחבו.

בערב  יצא גדי למחנה שייח זוויד לאישור תכניות, ודודי 'ברוס לי' יחד עם גשש ועוד שני חברה,

יצאו לסיור ליל אור ירח חרישי בין  הדיונות המוארכות ורכות החול.

  

  

  

גמל כמעט ואינו מתפקד בלילות אפלים  נטולי ירח. על כן גם השתדלו שלא לצאת לפעילות בלילות

כאלה. מאידך, אור ירח משרה על הבהמה אוירה של יום והיא נוהגת  כבאור יום רגיל. ניתן היה רק

לברך את המזל, שהקצה לנו ימים כמות שאלה. אוכלוסיית האזור בעיקרון אינה מסתובבת בלילה.

כן ירח לא ירח, אין מה לטייל בלילות  בלתי אם נועדו. והנועדים נעים בלילה  וכוחותינו מחפשים שכמותם.

באזור דקליית שייח זוויד  כקילומטר  צפונית לישוב, הורה  דודי להבריך את הגמלים. הרעיון היה לרבוץ בסמוך ובשליטה על שביל העדרים, המקשר בין הישוב לרצועת החוף, לצפות עליו, ועל

העיזבות(עשביות מגורים) שבין הדקלים, ולנסות לאתר תנועות לילה. משקפות אור הכוכבים  קבלו אפקט קונטרסטי מצוין מהחול הבהיר  ושיווקו תמונות ברות איכות.

  

  

                                                     ***

  

ב'מאחז' בזוויד סיים  קונצי את אישור התכניות ומתן התדריכים למפקדי הכוחות. גדי, פקודו לשעבר

של קונצי ב'שקד' וידידו, נישאר לשבת לצידו בשולחן  לוגם  קפה מהביל. לפתע תפס אותו קונצי ביד." שמע, יש לי תחושת בטן לא טובה, ניראה לי שלא כיסינו נכון את השטח . אולי המחבלים אינם

מגיעים מאיזור החוף בכלל?" "אז אולי  נתגבר פעילות לאורך הכביש" הציע גדי.  "בחייך" נתרעם קונצי, "מחר כל תושבי חרובה זוויד  מדקלמים באזני כולם, שהצבא מסייר לאורך הכביש  וכל מרכיב ההפתעה נופל וצולל בעמקי החול. מה גם" המשיך, "שאתם סך הכל מסגרת מצומצמת.  אני מוריד אותך פה, אני 'קצר' שם ולך תפוס את הרוח".

  

באחת עשרה ועשרה בלילה החריד פיצוץ אדיר  את האזור, קונצי כמעט נפל ממיטתו. כוח דודי זיהה את כדור האש ודיווח. חיילת נפצעה קשה ונהג ג'יפ שהיה עמה נפגע קל, ממש בצומת הכניסה מכביש אל עריש לכפר הדייגים חרובה.

  

חמשה רוכבי גמלים שלח דודי  בבוקרו של יום  לים, לקיים שם את 'שיגרת' בני המקום דרך דיג על גבי גמלים. הייתה זאת אחת משיטות הדיג הנהוגות בקרב תושבי הדקלים. הדגה הרלוונטית מצויה הייתה  קרוב מאד לחוף בכמויות נאות, בטווחים שהשימוש בסירה אינו יפה להם. כמעט לכל משפחה הייתה סירת  משוטים בבעלותה או מנועית חסקה קטנה. בדיעבד הם העדיפו גמלים, עמם ניתן להכנס עד לעומק של כשני מטר בים, לפרוש רשת וגם לנוע בשקט ובחופשיות ימינה שמאלה ואחורה.

גם רוכבינו לבושים בשרוולוני דיג מופשלים עד הברך ניכנסו רכובים למים.הגמלים אגב,אוהבים מאד ים. המים המלוחים גם עושים טוב לעורם  הנגוע לעיתים בגרבת(ג'רב)  ופצעי מזיקים שונים.  

זורגי הגשש ניווט את כוחותינו בפריסת הרשת. אחר כך יצאו הרוכבים לחוף, עקפו את הרשת משמאלה ומימינה, בצעו תנועת חצי קשת רחבה בתוך הים, ובאו אל הרשת מצפונה, כאילו מתוך הים אל החוף, תוך שהם מגרשים להקות דגים אלי מיכמורת.

יבול נאה של 'ווארקות' (דניס קטן) הועלה אל  החוף. המקומיים נוטים לאכלם מעושנים  או מיובשים על גבי כפות דקל, שהנחו באלכסון לנוכח פני השמש. סיירנו הניחו רשת ברזל רחבה מאד על גבי רמץ

גחלים, ודגים 'על האש' עשו בהמשך  דרכם  אל קיבות הסיירים הרעבים.

  

  

                                                               ***

  

שוב זרח הירח כמעט במלוא הקף פניו, עת גלשה שיירת רוכבי הגמלים המסתורית מהדיונות לעבר מישורי מליחת שייח זוויד. בתדריך אותו ערב חזר גדי המ"פ באזני החיילים על כל סיפורי המיקוש העלומים בכביש. "הערב" קבע, "ניפעל קצת אחרת. אני והכוח שיצוות אלי  נצפה לעבר קבוצת המבנים  שממערב למלחה. סך הכל לא הרבה בתים  וביחידת שטח אופרטיבית קטנה אחת.

דודי עם כח  יתמקם בקטע נתון מעבר לכביש דרומה, כמארב אותו נכוון ל'נקודת אש', על פי ההתפתחויות אם בכלל.

  

כוח דודי חצה את הכביש כעבור שעה  וכנס את הגמלים לחניון ב"מדרון אחורי". אבו ריח הופקד

על שלומם וכשירותם, השאר מיקמו מרבץ לוחמים על גבעה קטנה  מול קטע הכביש עליו הופקדו.

דודי חילק משמרות ס.ל.ס.(משקפת לילה)  והכוח דמם.

  

צוות התצפית של המ"פ  התמקם על הדיונה הגבוהה ביותר ששלטה על זירת הבתים. ברובם דלקו עששיות לילה, בחלקם פנסי לוקס עם עצמת אור חזקה יותר.  בעיזב'ה (חצר שיחים) של אחד הבתים נצפה 'שיג' פעיל  עם מדורה קטנה, וארבעה אנשים מכונסים סביבה. העיניים מיקמו את מרבית תשומת ליבן לשם. היה מי שזיהה שם כלי נשק אוטומטים, צופה אחר ראה חפצים שונים שהעבירו יושבי

השיג ביניהם. בשורה תחתונה  הם לא עשו יותר מאשר לשתות קפה, ואפילו לא קמו ממקומם משך כשעתיים.

  

בגבור חשיכה, כאשר החל הירח מאבד מזוהרו ואורו , תוך שהוא נעלם בהדרגה במיזרח, החל 'שיח נחרת הלוחמים'. גדי חילק מעת לעת תפיחות עידוד  לחדד את חושי נרדמיו המתאוששים ונובלים מיד, ובעיזב'ה ליד השיג, ניראו הגברים שרועים בשינה הקפית סביב האש.

  

פתע נשמעה חריקת דלת נפתחת ומאחד הפתחים נראתה דמות עטופת שחורים הנושאת עמה

מעין שק או קיטבג, יוצאת בחופזה  ומתחילה לנוע בכיוון דרום מזרח. גדי  עצמו זיהה את התנועה,

ובבעיטות קלות השכים את נחרניו. "קומו מיד שקי מלט" לחש בזעם. " יש לנו כאן אירוע מתגלגל

למעקב  עורו עור." הוא היפנה את תשומת לב אנשיו לדמות, ורק אחרי שכולם נעורו בהקף מלא

פסק ! "אנחנו מתחילים לנוע  בעקבותיה, בלי גמלים, שומרים על שקט מרבי, כמובן לא יורים.

אנחנו מאד רוצים לתפוס מחבל על חם. ויש לנו מארב מיוחד לשם כך.

  

המעקב החל, גדי פסע בראש וגלש עכשיו במידרון הדיונה מטה, השאר אחריו בפריסה. תוך תנועה עוד הספיק לאזכרם באשר לסיסמא וגם סיפר להם על כוחות  נוספים מסיירת שקד בשטח, הגם שהיו רחוקים מגזרה זאת.

 הדמות נעה מהר יחסית , אך ניראה היה כי המשקל שנח על כתפה  לא הקל עימה. מדי פעם אף מעדה קלות. כיוון התנועה הכללי היה  הכביש הראשי.

 

גדי קרא לכוח דודי וסיפר לעמיתו "הקודקוד" הצעיר על הדמות והמעקב. " ראה" לחש לו ברשת,

"השעה בערך אחת וחצי בלילה, מי כבר יכול להסתובב בחוץ כך סתם , רק בשביל להגיע ליעד מסוים.

אני זהיר מאד, בדיעבד אני מעריך שתהיה לנו הפתעה חיובית הלילה".  "בהצלחה לכוחותינו" התלהב דודי. המ"פ העביר לדודי את מיקום דמות החשוד וביקשו להתאפס עליו לקראת יירוט.

  

חיילי המארב שמדרום לציר זיהו כעבור חמש דקות את הדמות הנעה. היא היתה מאתיים עד שלוש מאות מטר צפונית להם, מעברו השני של הכביש. פתע כרעה הדמות במקום לפרק זמן של כחצי דקה.

מספר חפצים בלתי מוגדרים נראו מוצאים מהשק. עתה החלה פתאום  בתנועה מעורבת חצי צידית ושפופה. דודי נישבע שהיא סוללת קו טלפון/חשמל, בחיפזון דיווח על הקורה אותו לגדי וביקש "אישור פתיחה"...

 

הדמות נראתה כורעת לצד הכביש, מוט ברזל הופיע פתע בידה עמו הרימה כבמנוף גוש גדול של קטע כביש  והניחה אותו בצד. חפץ דמוי סיר בינוני עגול נשלף מהשק, הנה המוקש הרהר דודי,  "אש"

 לחש נמרצות.

                                                            ***

...אבו ריח יחד עם חבלן הכוח ניגשו בזהירות לגופת המחבל וסובבו אותו בזהירות לאחר בדיקה על גבו. לפתע כמו הכישו הנחש, נבעט הגשש לאחור באימה. מן הדמות השרועה על הקרקע, לאור זרקאור הגששים הזורח בעוצמה,  נבטו אליו עיניים כחולות, יפות, גדולות,  אך חסרות כל מבע, עיני  לטיפה.

  

.. מן הסתם, עוד משימה ביתית שהטיל עליה אביה