"ואברהם זקן, בא בימים, וה' ברך את אברהם בכל" (בראשית כ"ד/א').

נשאלת השאלה: מדוע משתמש הכתוב ב"כפל לשון" - "זקן", "בא בימים" - לתיאור מצבו של אברהם באותם ימים?

דבר נוסף הדורש הסבר: 40 שנה קודם לכן, לפני הולדת יצחק, מתאר הכתוב את אברהם ושרה באותו "כפל לשון": "ואברהם ושרה זקנים, באים בימים..." (י"ח/יא'). אם כן, מה רוצה התורה להדגיש באותה הכפילות?

ההסבר לכך הוא: שישנו הבדל בין המושגים "זקן" ו"בא בימים". התואר "זקן" בא לבטא את מספר שנות חייו של האדם ואילו התואר "בא בימים" מסמל את איכות החיים של אותו אדם בכל אותן השנים.

"זקן" - אדם שחי שנים רבות אך יתכן שבתווי פניו לא ניתן להבחין בשנים הרבות שחלפו. שנות חייו לא הותירו בו השפעה רבה, הוא לא חווה אירועים טראגיים המותירים גם קמטים וסימנים חיצוניים ולא השפיע על סביבתו. חייו עברו עליו בצורה שגרתית, יום רדף יום ללא עשייה או חוויה מיוחדת, כך ששנות חייו היו סך כל השנים הנספרות מאז הולדתו ותו לא.

לעומת זאת, "בא בימים", בא לידי ביטוי לא רק בגילו המופלג אלא בהחדרת כל ישותו לתוך ימיו ,הוא יוצר את ה"בא בימים". כל אירוע שמתרחש בחייו היה משמעותי ונבע מתוכו ובהחדרת כל ישותו ומהותו למתרחש סביבו ולכן, כל רגע מחייו מותיר את רישומו על האדם.

לכן, מדגישה התורה אצל אברהם ושרה, לפני הולדת יצחק, וגם בפרשתנו בתיאור אברהם ב"כפל לשון" גם את עניין ה"זקן" וגם את "בא בימים" כדי להבהיר שאברהם לא היה רק זקן בשנים אלא גם "בא בימים". אברהם היה עסוק כל חייו במעשי חסד וקירוב לבבות, והאירועים הרבים והייחודיים שהתרחשו בחייו של אברהם, השפיעו והשאירו את חותמם עליו.

מכאן ילמד כל אחד מאיתנו, שעליו לנצל כל רגע, כל דקה, כדי ליצור אקלים חיובי סביבו ולהפוך את סך כל שנות חייו למשמעותיים ומועילים לתועלתו האישית ולסביבתו.