השבוע ציינו את יום הזכרון ליצחק רבין ז"ל, וואלה כבר עברו 13 שנים. דבר אחד בטוח, מאירוע טראומתי שהיה אמור להיות אבן דרך בדברי ימיה של ישראל, דבר שהיה אמור לתת לנו שיעור על שבירותה של הדמוקרטיה, ובעיקר לקח שדבר כזה לא יקרה כאן שוב.

כרגיל במחוזותינו גם את הארוע הטראומתי הזה הצלחנו למסמס, ולא ללמוד ממנו דבר נהפוכו, חצי מהעם שלנו מרגיש שמופנית אליו אצבע מאשימה, (כמה פעמים שמענו את הביטוי שהירי תמיד בא מכיוון אחד, למחזיקי דעות ימניות), ואילו הצד השני חש מאויים ומנסה למנף את הרצח הזה למנדטים וקידום השקפת עולמו.

האמת שאפילו לא מענין אותי בכלל מי צודק, כי לדעתי איך שלא נסתכל על זה בסופו של ענין כולנו מפסידים, בעיקר למי ששכח שהרי כולנו יושבים באותה סירה רעועה בליבו של אוקינוס סוער.

עצרות הזכרון ליצחק רבין ז"ל, הפכו להיות נחלתו הבלעדית של השמאל הישראלי, לעיתים כאשר אתה מביט מהצד על העצרות האלה אתה חש שאתה כאילו נמצא בהפנינג והופעות חינם של אמנים אלה ואחרים, בעיקר כאשר אתה רואה סביבך את אלפי הצעירים שבאים בהסעות מאורגנות של המועצות האזוריות, צעירי השומר הצעיר והנוער העובד, נוער מר"צ, ונוער העבודה שלכאורה נראה שהם בסה"כ ניצלו את ההיזדמנות להגיע לעיר הגדולה, אבל לא בהם עסקינן.

אותן עצרות שהפכו להיות במה לפוליטיקאים בעיקר מהשמאל, שלא פעם ולא פעמיים מנסות לגרוף הון פוליטי ולהשתמש בהן כעצרת בחירות כפי שעשה אהוד ברק בעצרת האחרונה. כאשר שמעתי את נאומו של אהוד אולמרט בנאומו בכנסת הזדעזעתי שבעתיים, ראש ממשלה לא רלוונטי וחסר בושה, שנחקר כל יומיים בפרשיית שחיתות כזו או אחרת, ועל ידיו דמם של חיילים ואזרחים שמתו לשווא בגלל ניהולו הכושל במלחמת לבנון השנייה,עומד לו שם על בימת הכנסת ומספר לנו על "חזרתו בתשובה", (כאשר הוא עצמו היה בין תוקפיו של רבין ז"ל והשתתף בלא מעט הפגנות נגדו) עומד בעזות מצח ומטיף מוסר ומדבר על הסתה.

אילו הפוליטיקאים בארץ שלנו, בעיקר אלה שדוגלים בויתורים כואבים היו מבינים שכאשר באים לדון בנושא טעון וכאוב ובעיקר קשה, ששלום עם אויבים לא עושים לפני שמסיימים לעשות שלום בבית!!! קודם כל יושבים עם דיירי הבית ומנסים להגיע איתם להסכמות והבנות ולא מנפנפים גרזן על ראשם, ומאיימים בגירוש ופינוי בכוח.

מותר לפוליטיקאי לשנות את דעתו, גם מותר לו לעבור מצד אחד לשני ולהפוך את דעותיו ב180 מעלות, אבל חובתו של אותו פוליטיקאי שיעשה זאת לפני הבחירות ולא יום אחד אחריהן ויוליך שולל את ציבור בוחריו ויגרום להם לחוש מרומים ונבגדים. ולא כפי שעשה רבין ז"ל עם רמת הגולן והסכם אוסלו, ולא אריאל שרון עם הסכם ההתנתקות וכן הלאה.

כואב לי לראות איך כאשר מדברים על פינוי והתנתקות וצריך לפנות מאות ואלפי יהודים מבתיהם ולערוך להם טרנספר עושים זאת בהינף יד ולא פעם תוך כדי גניבת דעת, ואילו לקבל החלטה על  הריסת בית אחד של משפחת מחבל בירושלים שגרם למותם של עשרות יהודים, זו כבר בעייה סבוכה וכ"כ קשה ובלתי אפשרית.

דרך ההתנהלות של הפוליטיקה בישראל בעידודה של התקשורת המגוייסת הם אלה שגורמים לכך שחלקים מהציבור מאבדים את האמון בדמוקרטיה ואת חוקיות החלטותיהם ובכך הם אלה שזורעים את זרעי הפורענות שיולידו את הרצח הפוליטי הבא. כי שלום עושים קודם כל בבית!!!