"כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו"

קיימת שנאה תהומית נטולת כל הגיון בין אומות העולם לישראל. ר' שמעון בר יוחאי קבע: "הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב". השנאה של עשו, בנו אליפז, ונכדו עמלק ליעקב ובניו, היא שנאה שעוברת כל גבולות ההיגיון ומשוללת כל בסיס רציונאלי כפי שאפשר לראות במהלך הדורות: פעם שנאו יהודי והנימוק היה שהוא שונה באורח חייו, בשפתו, בלבושו ובמנהגיו, הוא מוזר בחברה.

פעם אחרת שנאו אותו כמו למשל באירופה המרכזית, דווקא משום שהוא היה מעורה ומעורב בכל חיי החברה על כל מרכיביה וקבוצותיה ותפס אפילו מקום מרכזי בחיי השלטון, המדע, המסחר והתעשייה, האמנות וכו'. פעם אמרו ששנאת ישראל נובעת מהיותנו בגלות כדיירי משנה בארצות שונות ובעה"ב לא אוהב דייר משנה. "אם נהיה עצמאים ויהיה לנו בית משלנו לא ישנאו אותנו". באנו להמחיש את זכותנו להגדרה לאומית בבית הלאומי שלנו - פה יש שנאה דווקא מהכיוון ההפוך, בשל היותנו עם העומד ברשות עצמו, שבא לשוב אל נחלת אבותיו מדורי דורות. זהו חיידק של טירוף, חיידק שהוא כמחלה מדבקת ומגפה שקשה מאד לתחום אותה בתחומים של היגיון ונתינת טעם כלשהו.

הדבר בא לידי ביטוי בהתרחשויות שונות במהלך ההיסטוריה. פרעה שאליו מתייחסים בכל הפרשיות הללו עד יציאת מצרים - לאחר שכבר הוכה עשר מכות, וראה כי במצרים אין בית אשר אין שם מת, והוא כבר אומר "קומו צאו מתוך עמי גם אתם גם בנ"י... וברכתם גם אותי (שמות י"ב, לד') תוך שבוע ימים הוא הופך את עורו מן הקצה אל הקצה ורודף אחרי בני ישראל ומשיג אותם על שפת ים סוף, והפעם אינו שולח את הצבא, אינו אומר "קדימה" הוא אומר "אחרי" ו"פרעה הקריב", "ואת עמו לקח עמו". ובלבד לשעבד את ישראל ואיננו מסוגל להשלים עם יציאתם לחירות. נגד כל היגיון.

וזה גם מוכח באמירה שאנו אומרים בהגדה של פסח בשפוך חמתך - נאמר שם "על הגויים אשר לא ידעוך, ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו" - בלשון רבים, כי יש עמים שונים ומדינות שונות, אבל בדבר אחד כולם מתאחדים, ויש כאן לשון יחיד: "כי אכל את יעקב" לא כתוב "אכלו" יכולים להיות ניגודי אינטרסים גדולים במלחמת העצמאות - בין סוריה ללבנון, בין אירן לעירק, יכול אפילו להיות מאבק בין דרום תימן לצפון תימן, אבל בנושא זה של מלחמה בישראל "כל שבע מדינות ערב נטלו חופן, כל אחת לפי דרכה והבנתה.

על זה נאמר "מאויבי תחכמני", כמו שהם יודעים להתאחד כדי לאכול חלילה את יעקב - יעקב צריך להתאחד כדי לעמוד על נפשו. כמו שצדקה מתחילה מבית - כך שלום מתחיל קודם כל בשלום בית.

"תרדוף באף ותשמידם מתחת שמי ה'" בביטוי "מתחת שמי ה'" מתבטאת סיבת מלחמתו של הקב"ה בצוררי ישראל לא רק מפני שהוא אבינו ורב את ריבנו, אלא משום שהמלחמה של אותם צוררים איננה רק נגד עם ישראל באופן פיזי, אלא היא מלחמה רוחנית נגד "ייחודנו וייעודנו הרוחני". "שפוך חמתך אל הגויים אשר לא ידעוך" - לא מאונס כי אם מרצון ומבחירה רעה. וכך גם במלחמה נגד גדול צוררי ישראל עמלק, נאמר: "מלחמה לה' בעמלק" ואין שמו וכיסאו של ה' שלם עד שיימחה שכרו של עמלק (שמות י"ז, ט"ז וברש"י).

דברים אלו באים לידי ביטוי במדרש מופלא (ויקרא רבה כ"ז, א') נאמר בתורה כי עשו אמר, "יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי" ואומר המדרש, שעשו תכנן ואמר: שוטה היה קין שהרג את הבל אחיו ולא ידע כי אביו פרה ורבה וילד את שת - אני אחכה עד שאבא ימות ואז אהרגה את יעקב אחי. ממשיך המדרש, כי אחרי עשו בא פרעה ואמר:שוטה היה עשו שהמתין בהריגת יעקב ולא ידע שבינתיים אחיו פרה ורבה - אצלי "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו". הבא אחריו הוא המן בן המדתא, שאמר: שוטה היה פרעה שלא גזר אלא על הזכרים בלבד (ואצל היהודים אם האישה יולדת לנוכרי, הוולד הוא יהודי כמותה) - אני איני עושה כן אלא "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד". ומסיים המדרש כי לעתיד לבוא עתידים גוג ומגוג לבוא ולומר: שוטים היו כולם שלא גזרו גזירות אלא על האיש או על האומה, ולא ידעו שיש להם פטרון בשמים - אנו נכריז מלחמה תחילה עליו  ואחר כך עליהם וזהו שנאמר "למה רגשו גויים ולאומים יהגו ריק, יתייצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו".

ואיך מתבצעת מלחמה זו נגד ה' ? ממשיך אותו פרק בתהלים ומתאר את זממם: "ננתקה את מוסרותמו - לנתק את המסורת והקשר בין ישראל ואביהם שבשמים", ונשליכה ממנו עבותימו" - כל מה שקושר את ישראל לאלוקים ואותו אליהם, נפריד בין הדבקים הללו וממלא יפלו (אחד לאחד) לאחר מכן ישראל לידינו כפרי בשל. וממשיך ואומר דוד המלך "יושב בשמים, ישחק, ה' ילעג למו" כי רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום.