אני חוזרת בתשובה זה כשבע שנים, אך מרגישה שחזרה בתשובה היא תהליך שאורך חיים שלמים. לצערי ברוב העיתונים החרדים מייפים את חייהם של החוזרים בתשובה.

התחושה שהם נותנים לקורא החרדי הממוצע היא: היא שאנו החוזרים בתשובה היינו נתונים בתוך חושך גדול ויצאנו אל האור. סיפורי הצלחה של חוזרים בתשובה ידועים נמרחים על פני העמודים הראשים ופעמוני המשיח נשמעים פתאום קרובים מתמיד. האומנם?

איש לא כותב על הקשיים בהם אנו עומדים. אני חוששת שהשקר המוסכם הזה גורם להרבה חוזרים בתשובה לסגת אחורה. כי הנה התקרבנו אל השם יתברך ולא קיבלנו סוכריית מציצה שתשכיח מאיתנו את הכאב שבנטישת העולם הישן. קיבלנו אמונה, אבל גם עול של מצוות ולמה קשה לנו לשאת אותו? הרי כולם כל כך "מצליחים"  ועל כך הייתי רוצה לכתוב כאן.

כן, אני מודה שאני שמחה על התהליך שעברתי, אבל לדעתי הוא מצריך עצבים חזקים, נחישות והעניין הוא שלא תמיד מחכה לך בצד השני פארק שעשועים.

לאלה שחוששים מן התהליך אמנה את הסיבות המוצדקות לפח:

*חוזרים בתשובה נוטשים עולם שלם שהיה גדוש בחברים, מוסיקה, ספרים, סממני לבוש, קודים התנהגותיים, קשרי משפחה מסועפים וצועדים אל הלא מוכר. במקרה שלי נעקרו גם הילדים מבתי הספר החילונים שלהם, דבר שגרר המון לבטים וכאב.

*אחת הבעיות הבולטות של החוזרים בתשובה היא: שעבור החילונים אנחנו כבר "השחורים". הם מתייחסים אלינו כאל פוסקי הלכות ונרתעים מאיתנו בגלל אותה סיבה. ועבור החרדים אנחנו גלמים. הידע שלנו אפילו לא נושק לקרסולי הידע שלהם והם רואים בנו נטע זר. בחדרי חדרים ולפעמים גם בפרצוף הידע האומלל שלנו מוטח בפנינו והופך למשל ושנינה.

*העולם החרדי והדתי עט על החוזר בתשובה המבולבל ומבקש ממנו שיחליט מיהו. האם הוא: ספרדי, ליטאי מצוי, חסיד ברסלב, חב"דניק , או מזרוחניק. כמובן שכל זרם לועג לזרם השני ומעלה על נס את הזרם שלו, מה שמבלבל אפילו יותר את החוזר בתשובה. קצת אהבת ישראל, חברים!

*לצערי העולם החרדי לפחות בנוי שמור לי ואשמור לך, על " יחוס " ועל קשרים. הוא לא תמיד מזמין את החוזר בתשובה לעבוד אצלו בעסק. אני למשל מורה לדרמה וכשפניתי את מנהלת סמינר מוכר על מנת לקבל עבודה. נעניתי ב "מי שלח אותך?" עניתי תשובה מבולבלת. המשפט הבא היה: " אשאל את הרב" ומאז כמובן שלא שמעתי ממנה.

*גם בקבלה למוסדות לימוד חרדים , נעשים כל מיני אבחונים לא ברורים שחלקם קשורים שוב ל: "יחוס" , " שם משפחה ספרדי או אשכנזי, ובקיאות בהלכות. ומה עם הילד? הוא טוב? רע? המדד הזה הרבה פעמיים נדחק הצידה.

כאמור, לא קל. הדרך לא סוגה בשושנים כפי שמנסים להציג לנו. אבל מי שאהבת ה' טבועה בדמו לא יכול לברוח מהאמת. עדין החינוך הדתי -חרדי מחנך לכבד את הוריך ומוריך, מה שאין בחינוך החילוני. עדין אווירת ליל שבת ושמירת השבת אכן  גורמים לחמימות משפחתית שאין בחילוניות. העזרה לזולת שכל כך מקובלת בקרב הדתיים והחרדים מדשדשת בצליעה קלה בעולם החילוני, בו הרבה פעמים איש לרעהו זאב. ובל נשכח את "השמע ישראל" שמהדהד מתוך הלבבות וחוצב רקיעים . תפילה שלא מוכרת בעולם החילוני, בו מקסימום מודעים לקיומה של שרית חדד.

מי שמתחבר להשם יתברך לא צריך סיבות. אבל אשמח אם לא ימכרו לחוזר בתשובה אשליות שאינן נגזרות מתוך המציאות. או שלפחות ינסו להביא אותן לידי מימוש.

הכותבת הינה שחקנית ומורה לדרמה שמחפשת נואשות עבודה.