בפרשת "תולדות" מסופר על חפירת הבארות ע"י יצחק - אותן בארות אשר חפר אברהם אביו שסתמום הפלישתים. לאחר מכן, החל סכסוך על המים עם אנשי גרר, ומפני דרכי שלום יצחק מעתיק את מקומו למקום אחר, בו החפירות מניבות תוצאות חיוביות, ללא כל מריבה עם השכנים - בשקט, שלווה והרחבה. לכן, קרא יצחק למקום "רחובות" מלשון הרחבה.

הרבי מגור - בעל "שפת אמת" נותן פרשנות ייחודית לחפירת הבארות, שהיא אמנם חפירה פיזית, אך  יש לה משמעות "רוחנית". כשחופרים באר, המטרה היא מציאת "מים" ואין "מים" אלא תורה. יש ללמוד מכך מסר חשוב שאבות האומה מנסים להעביר לעם ישראל לדורותיו. הפלשתים ניסו לסתום את הבארות שחפר אברהם אבינו ויצחק חפר וגילה אותן מחדש. הדבר מסמל את חייו של היהודי: כל חייו של היהודי הם בגדר "חפירות" המלוות אותו במהלך ימות השבוע - בהן, בכל חלקי הזמן "חופר" הוא את הסתימות, העיכובים והמניעות שיוצר "הפלישתי" - יצר הרע, המוריד אותו מרמה רוחנית חיובית ,של לימוד תורה, תפילה, צדקה וחסד, לרמה ירודה של "התפלשות" בדברים מטריאליים ארציים. כאשר "החפירה" נעשית בהתמדה ומסלקים את העפר, או אז פורצים "המים" שהם התורה ומצוותיה ומוליכים את היהודי לקראת "יום השבת", המסמל מנוחה, רגיעה ועבודת הבורא מתוך הרחבה "מעין עולם הבא שבת מנוחה".

חיזוק לרעיון זה, של הרבי מגור, אנו מוצאים בהמשך הפרשה, בביקור שקיים אבימלך ושר צבאו פיכול אצל יצחק, בכריתת ברית שלום ושבועה, לאחר שאלה הגיעו למסקנה שהקשר עם יצחק יכול רק להועיל להם. מיד לאחר מכן מסופר על חפירת באר נוספת ע"י עבדי יצחק - שהניבה מים ונקראה "שבועה", על שם הברית והשבועה עם אבימלך האויב לשעבר. התהליך הקודם של "חפירת" הבארות, יצר את הדינמיקה של הסרת העיכובים של "ימות החול" והגעה ל"יום השבת" מתוך הרחבה בעבודת הבורא להסרת הרע וגילוי הטוב. וכאן, באה הבאר הנוספת - "שבועה", המסמלת ברית ושבועה עם הצד שכנגד, "יצר הרע".  נמצאנו למדים, שעלינו לא רק להרחיק ולהסיר את ה"רע" מקירבנו, אלא להפוך אותו ל"טוב" ל"אור" שהוא ההיפך מ"עלטה" ו"חשכה". כך נמלא את רצונו של הבורא להיות לו אחיזה ומשכן בעולמנו המגושם.