מס' צפיות - 812
דירוג ממוצע -
אשפוזה של שפיות
מאת: מיכל 27/11/08 (12:18)

"למרכז" צעק נהג המונית לעומדים בתחנה, בילי קפצה ראשונה והתיישבה בכיסא שליד הנהג, היא חיטטה בארנקה והוציאה כסף ופנתה לנהג "כמה מגיע לך לצומת הקרובה"? והיא החסירה פעימה, הנהג היה אחד הגברים הנאים שראתה בחייה והיא ראתה הרבה בחמישים שנות חייה.

 

הנהג סובב את ראשו החבוש קסקט, כששערות ראשו הארוכות מבצבצות מהכובע, ובחיוך ענה לה "כמה את רוצה לשלם"?

בילי לא איבדה את עשתונותיה ואמרה לו "נדבר בסוף, נראה אייך אתה בתור שירות".

 

ברקע התנגנה לה אופרה ידועה ובילי התרווחה על המושב כאילו והיא בדרך לטיול מהנה ולא יום עבודה במשרד.

 

הם הגיעו לצומת בו הייתה אמורה לרדת, הם היו לבד במונית ולפני שהספיקה לדבר פנה אליה ואמר לה "שמי נדב, ותצביעי לי בדיוק לאן את צריכה להגיע", בילי הצביעה לכיוון אזור התעשייה והם המשיכו בנסיעה ללא להחליף מילה.

 

כשהגיעו ליעד הוציאה שטר של 20 שקלים והושיטה לו, הוא הניד את ראשו בשלילה "זה רק חמישה שקלים עד לצומת, עד לעבודה זה הרצון שלי".

 

חצי שנה ברציפות לקח אותה נדב לעבודה, הם כבר ידעו האחד על השני פרטים אישיים רבים ונעשו חברים על אף פער הגילאים ביניהם, בילי העריכה אותו כאיש יוצא דופן על נדיבותו ואדיבותו, הוא היה מסיע ילדים חריגים למוסדות הלימוד שלהם והיא אף נכחה באחת הנסיעות והיחס שלו אל הילדים והאהבה שהרעיף עלייהם הייתה יוצאת דופן.

 

לא פעם על אף השעה המוקדמת לכשנכנסה למונית והביאה לו שוקו ואיזה ממתק, היו מדליקים ג'ואינט ונוסעים לעבודה, נוצרה סוג של מערכת יחסים מופלאה, נסעו להופעה של זמר רוק נודע שהגיע לארץ, נדב הגיע עם חברתו והייתה אווירה של כף במונית.

 

מלחמת לבנון השניה פרצה, בילי שלחה הודעות כתובות לכל מכריה לדרוש בשלומם ולוודא שהכל כשורה איתם, כולם ענו למעט נדב,

 

בתחילה חשבה שהוא לא עובד בגלל המלחמה אולם  לאחר זמן מה החלה לדאוג.

 

המלחמה הסתיימה וכעבור כ-חודשיים קבלה לפתע צלצול טלפון מנדב "אני בא אלייך " אמר ולא הוסיף, בילי מיהרה לרדת למטה לחכות לו כשהיא שמחה ששמעה ממנו סימן חיים כלשהוא.

 

המונית הגיעה ונדב יצא מהמונית, לא היה זכר לגבר הנאה שהכירה, שיערו היה מקוצץ בצורה לא מסודרת, פניו נפוחות ועיניו דומעות, היא התקרבה אליו והם התחבקו,

 

"מה קרה נדב למה אתה בוכה" שאלה בילי

"אני כ"כ שמח לראות אותך" ענה כשהוא ממרמר בבכי.

 

בילי הושיטה לו את ידה ולקחה אותו לביתה ואחרי שנדב נרגע סיפר לה:

 

"כשפרצה המלחמה וקטיושות נפלו לים, נסעתי לגלוש, לא פחדתי, ומה שאת לא יודעת בילי היקרה שלפני שנים רבות הייתה לי התמוטטות עצבים ומאז אני מטופל בכדורים, כשנודע לאמי שאני הולך לים בזמן האזעקות עשתה לי מה שמכונה בז'רגון "אשפוז בכפיה" בטענה שאני לא אחראי למעשי והייתי בבית משוגעים חודש וחצי, שם קבלתי טיפול מסיבי של תרופות והמצב שלי התדרדר.

 

בילי ההמומה לא האמינה למשמע אוזניה, האיש היפה הזה, רחב הלב נמצא בצרה ו..היא לא יכלה להושיט לו יד בזמן מצוקה.

 

עברו שנתיים, נדב חזר לעבוד כנהג מונית,התחתן ונולדה לו בת אבל "החוויה" של האשפוז ניכרת עד היום.

הכותבת היא רואה,לומדת ורצה לספר לחברה

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה התקבלו 11 תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
1.
סיפור ענק את גדולה מהחיים ל"ת
פרח הסלע 27.11.08 (13:53)
2.
מה שאמא מסוגלת לעולל לילד כדי "להציל" או
רונית 27.11.08 (17:58)
3.
היכן עובר הקו הדק
אבי 27.11.08 (18:23)
4.
סה לה וי,,,,,,,,,,,,,
בובה,,,,,,,,,,,, 27.11.08 (18:57)
5.
סיפור מהחיים
מייקי 27.11.08 (20:12)
6.
לאמו היתה כוונה טובה
זאת אני 27.11.08 (23:10)
7.
" ילד גדול "
הגיגית 28.11.08 (22:46)
8.
כולם יפים אצלך מעניין.... ל"ת
רומח זקור 29.11.08 (13:51)
9.
אין עלייך
zvidoc 30.11.08 (09:49)
10.
מה אומר ומה אדבר? ל"ת
יונק דבש 30.11.08 (10:40)
11.
ריגשת אותי
מישהי 08.10.09 (20:15)