אחד מהאפיונים של יעקב בתנ"ך הוא היותו רועה "צאן" הוא עבד תמורת נשותיו לאה ורחל כרועה צאן ואת את שכר עבודתו הוא קיבל "מלבן הארמי" לא בממון אלא בצאן.

כך שעיקר רכושו של יעקב היה בכמות גדולה של צאן וזה היה עושרו, שנאמר "ויפרוץ האיש מאוד מאוד ויהי לו צאן רבות". בחזרתו של יעקב מבית לבן לארץ כנען, לפני המפגש ההיסטורי עם אחיו עשו מפרט יעקב באוזני עשו את רכושו הרב נאמר "ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה", בתיאור זה אנו עדים  למעמדו של הצאן היורד מדרגה והוא נמנה רק לאחר "השור והחמור" ולא כעיקור רכושו.

כל תיאור וסיפור בתורה מהווה הוראה לנצח נצחים לדורי דורות לעם היהודי, התורה מקדישה כמעט פרשה שלמה אודות התעסקותו של יעקב עם "הצאן" המביאו לעשירות מרובה, ע"י החלפת חלק "מהצאן" שתמורתן הוא מקבל שפחות, עבדים, גמלים וחמורים.

הסבר לזה ניתן במדרש שיר השירים אודות הקשר של עם ישראל לבורא העולם ושם נאמר: "הוא לי לאב ואני לו בן, הוא לי לרועה... ואני לו לצאן" דברי המדרש תמוהים, אם עם ישראל מהווים בנים ל-ה' איזה ערך מוסף נוסף ישנו, בזה שהם נחשבים  לצאן והוא לרועה?

האם ניתן להשוות את החיבה הקיימת בין אב לבן לבין החביבות בין רועה לצאנו. ההסבר לכך הוא שדווקא בכינוי "צאן" יש יחודיות על פני אב ובן, לגבי אב ובן כמה שלא תהיה הפגנת האהבה של האב לבן עדיין קיימת בבן ישות עצמית של כוח השכל , לעומת זאת ביחס החביבות הניתנת ע"י הרואה לצאן קיים מימד של התבטלות מוחלטת של הצאן כלפי הרואה.

התארים "בן" "וצאן" באים לידי ביטוי בעבודת האדם  היהודי את קונו בשתי דרגות, דרגת "בן" באה לידי ביטוי בלימוד התורה השגתה והבנתה ע"י כוח שכלו ולמרות שכדי להגיע לרמת לימוד גבוהה על האדם ליצור את הביטול העצמי שלו כפי שנאמר "ונפשי כעפר לכל תהיה פתח ליבי בתורתך"  כשאדם מבטל את ישותו לרמת "עפר" מגיעה אליו ההשראה הגבוהה ללימוד התורה, אך כיוון שהשראה באה לו ע"י החלק השכלי שבו נוצרת באדם ישות עצמית של כוח השכל. המקנה לו במידה מסוימת גאווה ויהירות. לעומת זאת דרגת "הצאן" מסמלת במובן מסוים "יציאה" מד' אמות של תורה והלכה, ונדידה להתעסקות בדברים הארציים המורידים אותו מדרגתו הגבוהה, היות ועליו לנטוש את לימוד התורה ולעסוק בחלק המעשי של החיים של תיקון עולם במלכות שדי. יעקב אבינו חווה בימי חייו את שתי הדרגות, בראשית דרכו נאמר "יעקב איש תם יושב אוהלים" עסק בלימוד התורה בדרגה של "בן" המקורב לאביו אך חש מציאות עצמית, ולכן נגזר עליו לעבור לדרגה השניה של "צאן" ועיסוק במרעה צאן- לצאת מאוהלה של תורה ולהתעסק עם "לבן הארמי" שהתעמר בו בכל המובנים, למרות הכול נאמר על יעקב "עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי" שדווקא בהיותו בביטול מלא כמו הצאן כלפי הרועה, קיבל יעקב כוחות עילאיים להתגבר על כל המכשולים הרוחניים ולהגיע לעושר גשמי, שמתוך דרגת הצאן הוא פרץ לעושר גדול של "שור וחמור עבד ושפחה".                                                                       כשיהודי עובד על דרגת הצאן שלו המביאה אותו לידי ביטול בפני קונו, ניתנת לו היכולת לפרוץ לעושר רוחני וגשמי יחד המאפשרים לו לנתב ולסלול את ציוני הדרך העתידיים, לקראת בואו של משיח בן דוד.