איתי נקרא לחדר המנהל, הוא נכנס די בחשש,מקום העבודה היה חשוב לו, הוא היה שם לאחר השחרור מהצבא תמיד זכר את שאמרו לו מילדות "מקום עבודה ממשלתי", כמובן עם ציון כל הפלוסים הנלווים והפנסיה העתידית בימי התבגרותו.

המנהל הזמין אותו לשבת, הציע לו משקה:

איתי אתה כבר כמה שנים עובד בסוכנות היהודית ואנו מאוד מרוצים ממך, אי-לכך מגיע לך להתקדם הלאה לאחר שהוכחת את עצמך והחלטנו לשלוח אותך בשליחות לאחת מארצות אפריקה לשמש כנציג הסוכנות היהודית שם.

איתי בלע את הרוק ושמח שהשולחן מסתיר את  כפות ידיו שהיו שלובות אחת בשניה מהמתח.

לאחר שיחה ארוכה וקבלת כמה מהפרטים על המשרה המוצעת נסע איתי מהר הביתה לספר לרעייתו,אהובתו מהתיכון, האשה שחלק את חייו בשנתיים האחרונות.

ההתרגשות הייתה גדולה וכל המשפחה באה להפרד מהזוג הצעיר שנסע לאחת ממדינות אפריקה, גם לעבוד וגם לראות ולחיות תרבות אחרת.

איתי ונעמה הגיעו לארץ המיועדת והתקבלו בסבר פנים יפות, הוקצתה להם דירה במקום טוב ואף עלה רעיון כי נעמה תשתלב כסייעת במרפאה של האו"ם שהייתה בעיר.

חייהם נכנסו לשגרה מסויימת והימים עברו על שניהם בעשייה ובחיי חברה עם אנשים מכל העולם.

יום אחד נעמה בישרה לאיתי כי היא הרה והבשורה התקבלה בשמחה גדולה על הרחבת המשפחה והם החליטו כי בחודש התשיעי להריון הם יחזרו לארץ ע"מ שנעמה תלד בארץ בבית חולים מוכר עם כל האמצעים הרפואיים הכי חדשנים למקרה של תקלה.

בתחילת החודש התשיעי להריון קיבל איתי רשות להגיע עם רעייתו לארץ לחופשה מיוחדת ולהמתין ללידה והיום המיוחל הגיע, הוריו של איתי והורי נעמה הצטרפו לנסיעה וכל הפמליה הגיעה לבית החולים.

לאחר כמה שעות של המתנה מורטת עצבים יצא הרופא לבשר כי הלידה עברה בשלום ולאם ותינוק-בן זכר, שלום.

כולם צהלו ורצו כבר לפגוש את נעמה ואת היורש החדש שזה עתה נולד והרופא הבטיח להם שתוך זמן קצר יוכלו להכנס.

עם קבלת האות מהרופא נכנסה כל המשפחה לחדר היולדת, נישקו אותה ובקשו בשלומה ואז הרופא אמר שהולך להביא את התינוק.

הדלת נפתחה ועריסה נדחפה פנימה, הרופא גחן והרים את התינוק מעלה והחלו צעקות כשל חיה פצועה להשמע בחדר,

התינוק היה שחור!!!

(תמונה: צילום אילוסטרציה)