מבלי לשים לב נוספו לנוף ארצנו אלפי אנשים חדשים, אפשר לראות אותם מטיילים בשדרה, מפקידים כסף בדואר, בקופת-חולים ולאן שלא פונים הם שם!!

מגיפת המטפלות והמטפלים של הגיל השלישי הכניסה מושגים חדשים שהשתלבו בחיי היומיום שלנו ואפילו לא שמנו לב, ושלא יקומו "יפי הנפש" ויאמרו שאי אפשר בלעדיהם כי הם עושים עבורנו את "העבודה", לכל אחד יש את הסיבה שלו ואת סיפור חייו.

אם עוברים את מהמורת הביטוח הלאומי שמאשר כי אחד מהורינו אכן זקוק להשגחה של 24 שעות ביממה ואם מצויה הפרוטה בכיסנו לשלם את ההפרש אשריינו.

זו תעשייה בפני עצמה, זה מתחיל אי שם במזרח אירופה כשיש את "המאתרים" הם מחפשים נשים שזקוקות לעבודה, גובים מהם כמה אלפי דולרים ומבטיחים להם אמריקה ואכן כך.

הן מגיעות מכפרים וערים שהקדמה לא כ"כ הגיעה לשם, הן נשים שמורגלות בקשיים, עבודת שדה, מפעלים ועבודה פיזית, הן מגיעות לפה ע"י עוד משרד תיווך, משכנים אותן בדירה ומייעדים למי שהזמין.

הן מגיעות די מפוחדות וחסרות בטחון אבל עם המון "טיפים" מחברות או בנות אותה עיר שלהן ויודעות בתיאוריה כמעט הכל והכי חשוב מחינת הן מודעות לאיך ואיפה לעשות עוד כסף, מקום העבודה הקבוע שלהן אצל אותו זקן או זקנה זה רק הבסיס הן ישר מחפשות איפה אפשר לעשות משק בית, מדרגות או כל דבר אחר.

אפשר להבדיל בין החדשות לישנות, הישנות מטופחות יותר ומעורות יותר, לומדות עברית ואין דבר שלא יודעות, לא בעיה ללמוד אותנו-מסתבר.

הקליקה בכל עיר או ישוב בארץ מוצאת האחת את השניה במהירות שלא תאמן, הן נפגשות ליד המזרקה או בגינה הציבורית עם המטופלים שלהן ותוך זמן קצר מאוד מתעדכנות במה שקורה ותמיד זה סביב הכסף, מעבירות חוויות על התעריף החדש, איפה אפשר לעשות עוד כמה שקלים וחוזרות למעסיקים לבכות על הקיפוח, לעולם אינן מרוצות, רק שוכחות מאיפה באו ובאיזה תנאים חיו בארצן.

יש כאלה שהשירותים אצלן שם-בבית עדיין בחצר ופה הן גבירות ומנצלות את התלות של אותו מעסיק בהן.

הן יודעות בדיוק מה לקנות במרכולים שלנו ולא תמיד את הדברים הזולים ואנחנו "השבויים" שרוצים שהורינו יקבלו את הטיפול הטוב ביותר מחרישים.

תמיד שימשנו כמורים נהדרים לזרים שהגיעו הנה או לערבי השטחים ועל מה בעצם אנו מלינים כשתלמיד עולה על המורה?