נוּמֶרוֹלוֹגִיָה בפרשה - "תולדות"

הערות על המִסְפָּרִים בפרשת "תולדות"

הפרשה נפתחת בכך שיצחק היה בן 40 שנה בקחתו את רבקה (בראשית כ"ה/כ'), ואם נתעלם לרגע מן העובדה כי המספר 40 מופיע בתורה מספר רב-יחסית של פעמים, כי אז יכול הקורא לומר שכשם שחלוקים האנשים בדעות ובמראה, כך חלוקים הם בגיל הנישואין, ואין מה להעיר על עניין זה. בהמשך (כ"ה/כו'), מסופר כי יצחק היה בן 60 כאשר נולדו לו ילדיו, ואין מה להעיר על כך, שהרי התורה עצמה מבהירה כי רבקה היתה עקרה (בדומה לשרה ולרחל), ועל כן חלפו שנים רבות מן הנישואין ועד ללידה. הקורא אינו אמור לשאול את עצמו אם ה-60 אצל יצחק קשור בדרך כלשהי עם הגיל 60 בפרשת ערכין (ויקרא כ"ז/ג'), או עם הגיל 180 בו נפטר יצחק, כי הרי מִסְפָּרִים, כידוע, הם אקראיים.

קצת בהמשך מובא סיפור נוסף על יצחק (כ"ו/יב'): "ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו ה''', והקורא שב ונפגש עם מִסְפָּר באופן 'מקרי'. פירושו של הכתוב הוא שעל כל ק"ג תבואה שזרע יצחק נתקבל יבול של 100 ק"ג, היינו ש'מאה שערים' יתורגם לעברית מודרנית כ: פי 100. והנה, הקורא בעל החושים החדים עשוי להרהר במספר 100 שכן, לעתים במקרא נעשה שימוש במספר זה שלא 'כפשוטו'. לדוגמה, כאשר כתוב: "ורדפו מכם חמישה מאה ומאה מכם רבבה ירדפו ונפלו אויביכם לפניכם לחרב" (ויקרא כ"ו/ח'), ברור לגמרי, כפי שכמה מהמפרשים העירו, כי אין המספר 100 בדווקא, אלא מדובר בלשון של ברכה, בהתאם למיקומו של הפסוק בין הברכות בספר ויקרא. מה עוד, שברכת ה' סמוכה ל-100 אצל יצחק, לאמור: ניתן גם אצל יצחק לראות ב-100 לשון ברכה שאינה מכוונת למספר 100 דווקא. מחקר מעמיק יותר בחקלאות, ביחסי כמויות בין כמות הזרעים לבין כמות התבואה, יגלה כי המספר 100 הוא בלתי אפשרי מבחינה טבעית (בימי הביניים באירופה נעו השערים בין 10-4). ממילא חייב הקורא להניח אחת מן השתיים: או שהמספר 100 מופיע אצל יצחק כברכה על-טבעית - 'ויברכהו ה'', או שמדובר במספר שאין לקבלו 'כפשוטו', בדומה למקומות אחרים בהם מופיע המספר 100 במשמעות של ברכה.

בכך נמצאת תאימות בין המספר 100 כאן לבין המספר 100 במקומות אחרים במקרא, שיותר משהוא ריאלי נועד לציין סוג של ברכה, אך אין להסיק ממנו 'על פי פשוטו של מקרא' כאילו כך בדיוק אירע.

פרופ' מאיר בר-אילן  

אוניברסיטת "בר-אילן"