"כיצד משמיעים בקורת בונה"

רב צעיר ביקש פעם מאת הרבי  שידריכו כיצד להשמיע מוסר ותוכחה באזני ציבור המתפללים בקהילה שלו. בתשובתו, תיאר לו הרבי בית- מרחץ. נהוג בבית- מרחץ "להצליף" על גב המתרחצים, על פי בקשתם, עם ידית שקשורה אליה סחבה הקרוי "בייזעם". הנאה מרובה מפיקים המתרחצים מ"הצלפות" אלו. ככל שהמכות וההצלפות עם ה"בייזעם" חזקות יותר כך הם חווים תענוג גדול יותר. אולם, דבר זה נעשה רק כאשר גופו של האדם מגיע לכך וכך מעלות חום והוא שופע זעה.

תארו לכם שאותו אדם יוצא לרחוב ביום שלמחרת בדרכו לאן שהוא, ולפתע הוא פוגש את ה"מצליף" והלה מתחיל "להצליף" בו עם ה"בייזעם". מובן מאליו שבזמן בלתי מתאים זה, טיפול כזה הנו מעשה בלתי ראוי בעליל, והאדם המוצלף ייעלב עד עמקי נשמתו.

מדוע יש הבדל בתגובותיו של אותו אדם? בבית המרחץ, האדם "התחמם" ועמד מוכן ומצפה לקבל את ההצלפה הטובה המסבה לו עונג רב על גבו. אולם בחוץ, באוויר הקר, מחוץ לאווירה המתאימה ולציפייה, הוא נתפס בלתי מוכן ומבוהל, כי הזמן והמקום היו בלתי מתאימים.

בקיצור, כדי להוכיח את הזולת באופן שהדברים ישפיעו עליו, עליך "לחמם אותו" קודם כל, ולעשותו מוכן לקבל. רק אז אתה יכול ל"הצליף" בו (דהיינו, להעניק לו הדרכה על ידי בקורת בונה). אם ברצונך לעזור למישהו לפתור את בעייתו, ההתערבות שלך חייבת לבוא בזמן המתאים ובמסגרת הנאותה והמתאימה.

קישורית לאתר תורה: www.torah.in/he