במהלך נדודיו מעיירה לעיירה, כאשר הגיע הבעש"ט ליישוב מסוים, הוא פנה כהרגלו- מתוך אהבתו הידועה ליהודים פשוטים אל בני המקום, ושאלם את השאלה שהיה שואל בכל מקום: איך מצב בריאותם ואיך פרנסתם, כי היה מתענג לשמוע מהם ביטויים של "הכרת  הטוב" שהם חשים כלפי הבורא יתברך.

באותו יישוב גר תלמיד-חכם זקן שנחשב כגאון, אשר הפריש את עצמו לגמרי מענייני העולם הזה. במשך חמישים שנה הוא למד תורה כל היום וכל הלילה בפרישות ובקדושה. הוא נהג לשבת בתענית, בטלית ותפילין, עד שעת מנחה, ורק אחרי תפילת "ערבית" הרשה לעצמו לטעום קצת לחם ומים.

כאשר נגש הבעש"ט אל הגאון שישב בפינתו הצנועה שבבית- הכנסת, הוא שאל גם אותו על מצבו הבריאותי והתעניין אם יש לו כדי פרנסתו. כי זו הייתה דרכו של הבעש"ט בעבודת ה'- לעורר בלב הנשאל את שבחו של הקב"ה כדי לזכות יהודים במענה כמו "השבח וההלל לה', הכול בסדר איתי". באותו פרק זמן, הבעש"ט היה עדיין צדיק נסתר ולא נודע כמנהיג רוחני דגול כפי שעתיד היה להתגלות כעבור זמן קצר. משום כך, התעלם הגאון ממנו, כי העדיף להמשיך את לימודו ללא הפרעה.

אך הבעש"ט לא הרפה ושאל אותו את אותה שאלה שוב ושוב, עד שהגאון הגיע לכלל כעס והצביע על הדלת (כאומר, צא מכאן). אך הבעש"ט לא הרפה ממנו ואמר לגאון, "מדוע אינך נותן לקב"ה את פרנסתו?"

בשמעו את המלים האלו- שהיו בעיניו כחידה- מפי ההלך הזר, התרגז הגאון עוד יותר.

הבעש"ט שקרא את מחשבותיו הסביר לו: "היהודים מתקיימים על הפרנסה שהקב"ה זן ומפרנס אותם. אך מאיזו פרנסה ניזון הקב"ה?" וכשהוא משיב בעצמו על השאלה, אמר הבעש"ט: דוד המלך אמר בתהלים (כב, ד), "ואתה קדוש יושב תהילות ישראל". התהילות והתשבחות, אחי, שיהודים משבחים לקב"ה ומודים לו על בריאותם ופרנסתם, הן הן פרנסתו ומחייתו ואליהם הוא משתוקק מאוד.

קישורית לאתר "תורה" : www.torah.in/he