"לדון את הזולת"

שאלו פעם את הרבי  מהי הסיבה למאמץ הרב שהיה משקיע בקירוב כל יהודי, אפילו כזה שהוא ההיפך מאותם ש"מעלין ולא מורידין".

ענה לו הרבי: ב"שולחן ערוך" יש ארבעה חלקים: אורח חיים, יורה דעה, אבן העזר וחושן משפט. ההלכות הנוגעות לנושא של "מעלין" מופיעות בחושן משפט, שהוא החלק האחרון של השולחן ערוך, ובחלק זה עצמו, הן מופיעות בקטעים האחרונים ממש.

הסדר שבו לומדים את השולחן ערוך, הוא על פי סדר החלקים הנ"ל: קודם לומדים את כל הסימנים של אורח חיים, יורה דעה ואבן העזר, ואחר-כך את כל חושן משפט, עד שמיגעים לאותם כמה סימנים אחרונים. רק אז, יכול אדם ללמוד מתי הוא צריך ל"העלות" או, חלילה, להיפך.

המשמעות הפנימית של עניין זה היא כדלהלן:

לעשות טובה ליהודי, זה בלי שום ספק, מצווה. אך כאשר גורמים ליהודי רעה וטוענים שמעשה זה הוא על פי תורה, אזי יש כמה אפשרויות. ראשית, יכול להיות שהאדם הגורם רעה ליהודי, הבין את תלמודו שלא כראוי וטעה בפסק דינו. אפשרות אחרת היא, שהוא עשה זאת מפני שהוא נוגע בדבר ויש לו בזה עניין אישי. ובנוסף לכל זה, יכול להיות שהוא מעניש את חברו, לא בגלל שכך ציווה ה"שולחן ערוך", אלא שהוא מתענג על עצם הענישה.

שופט חייב להיות דווקא איש חסד המסוגל למצוא נקודות זכות אצל הבאים לפניו למשפט. אפילו אם הוא נאלץ לפסוק לנאשם עונש מלקות, או, לפעמים, עונש חמור יותר, אסור לו לבצע את גזר הדין בעצמו-גם אם העונש מוצדק על פי ה"שולחן ערוך" -בגלל שכאיש חסד אין ביכולתו לשאת את צער הזולת. משום כך, גזר הדין מתבצע בפועל על ידי שליח בית- דין.

www.torah.in/he