היות ולא נבחר שם למלחמה הנוכחית, אני מציע את "מלחמת בחירות 2009", יען כי מלחמת עזה נשמע גרנדיוזי מדי. בטח בשלב הנוכחי, הכולל רק טחינת בניינים מן האוויר. הטחינה והכניסה הקרקעית שתבוא אחריה לא נועדו לשנות את מאזן הכוחות האסטרטגי בשטח - ידוע לכולם שישראל לא מתכוונת להישאר שם, וידוע לכולם שאי אפשר למנוע קסאמים מבלי לתפוס בקרקע. אז מה עושים? גובים מחיר. הורסים תשתיות, פוגעים בחמושים, פוגעים בלא חמושים. מקווים שאחרי כמה סיבובים כאלה יהיה אפשר שוב לסגור על תקופה שקטה של כמה חודשים וחוזר חלילה.

היות ואי אפשר להשיג ניצחון בתקיפות כאלה, ההחלטה על סיום המבצע חייבת להיות מעוגנת בתמונת הפסד ברורה שתרגיע את דעת הקהל הישראלית ותשלח אותנו ללקק את פצעינו בעוד העזתים עסוקים באיתור גופות קבורות. ההפסד השכיח של ישראל בתקיפות כאלה הוא ע"פ פגיעה ישירה של פצצה כבדה יחסית בריכוז אוכלוסין מביך בצפיפותו. התקשורת הישראלית שעסוקה בהתעלמות מנפגעי הצד השני נאלצת לבשר בפנים מכורכמות ששוב השמדנו כיתה בבי"ס יסודי או סתם בניין עמוס. ההפסד השני האפשרי הוא פגיעה בחיילים במספרים גבוהים. עם הרוגים אזרחים למדנו לחיות, אבל אם חיילינו נפגעים עושים אחורה פנה. הפעם נוספה גם אפשרות בונוס ביזארית - הריגתו בשגגה של גלעד שליט הכלוא בעזה בהפצצות חיל האוויר.

אבל מה אפשר לעשות, הם יורים עלינו, כך שומעים לא מעט. לפעמים גם עם הצירוף - ובדרך כלל אני שמאלני, כן? אבל יורים! מה, איזושהי מדינה מערבית הייתה מקבלת ירי רציף על אזרחיה ויושבת בשקט?

ובכן, רבותי, מדינות המערב פירקו את הקולוניות שלהם. לצרפת לקח זמן לצאת מאלג'יר, אבל בסוף יצאה. עד שיצאה, ירו. ארה"ב מיישמת מדיניות ניאו-קולוניאליסטית בעיראק ואכן יורים עליה. וגם עלינו ירו. לא נעים אבל חיוני לזכור מי יורה עלינו. יורים עלינו אנשים שגורשו ב48', שנכבשו ב67'. אנשים שארבעים שנה חיים כנתינים נטולי זכויות אזרח, נטולי זכויות יצוג. במהלך עשרות השנים הללו הם ניסו הכול. אפאתיות, מו"מ, טרור, שיתוף פעולה. עד כה לא ממש הולך להם והם ממשיכים לנסות. חלק מהניסיון כולל ירי על ערינו. אל אזרחינו. אנחנו נאלצים להגיב עליו במכת אש משלנו.

אבל אסור להתבלבל. זה שאנחנו נאלצים להגיב מדי פעם בפסטיבל אש שכזה, לשחק את חלקינו במחזה הדמים, אין זאת אומרת שהצדק והמוסר לצידינו. ירי קאסמים לתוך ערים הוא מעשה לא מוסרי, כמו קבוצת עבדים ששוחטים את אשתו וילדיו של בעל האחוזה בנסיונם להשתחרר. כשדברים כאלו קורים בעל האחוזה טובח בכל השבט ואכן, לאחר מכן אין עוד מעשי איבה כלפי אדוני הארץ לתקופה מסוימת. שלטון הפחד בהחלט עושה את שלו בטווח הקצר.

בטווח הארוך בעל האחוזה תמיד יאלץ להגן על עצמו ועל משפחתו בנשק, תמיד יחיה בפחד מפני נסיונות ההתקוממות שבוא יבואו.

לבלוג של חייש