אחד הטיעונים הנפוצים שעולים בוויכוחים הוא "אין מה להשוות, אלה יורים טילים על אוכלוסיה אזרחית תמימה ואנחנו מנסים להרוג מחבלים ומשתדלים להימנע מפגיעה באזרחים".
הבעיה בטיעון הזה היא שעל מנת שהוא יעבוד, כל הצדדים המעורבים בו חייבים לטמון את ראשם עמוק עמוק בחול ולהתעלם מן המציאות. כאשר המציאות באה להתדפק על דלתותנו יש לעצום עיניים ולאטום אוזניים חזק חזק, שמא בטעות יפנים העם את עובדת היותו אחראי לפשעי מלחמה מנוולים, שלעומתם מחבלי החמאס הם ל"ו צדיקים.
ניקח לדוגמה את סיפור בית הספר "אל פאחורה" של אונר"א, בו נהרגו כמה עשרות אזרחים מפגיעה של מרגמה צה"לית. כמובן שהתגובה המיידית של צה"ל סיפרה לנו שאש מרגמות נורתה על חיילי צה"ל מתוך בית הספר כך שהתגובה הייתה מוצדקת. אחרי שקיבענו את הסיפור הזה באוזני אזרחינו המאמינים בטוהר הנשק הצה"לי המפורסם, הגיע זמן למעט עובדות: כפי שעולה מן התחקיר בוצע ירי מרגמות מחצר אחרת, הסמוכה לבית הספר. הכוח שזיהה את הירי ביקש סיוע אווירי מדויק, אך היות וכנראה הייתה איזושהי בעיית זמינות הוחלט בשטח להשיב אש מרגמות אל עבר היורים. חלק מהאש פגעה בחמאסניקים וחלק בבית ספר מלא פליטים.
נעצור בנקודה זו לציין שהמרגמה בה השתמש הכח ע"מ להשיב אש מוגדרת כמייצרת "אש סטטיסטית". לא מדובר בטיל מדויק עימו אפשר לפגוע בחדר ספציפי בתוך אזור מאוכלס. לא לא לא. מדובר בנשק עם עוצמת הרס ניכרת וטווח סטיה של כמה עשרות מטרים. כל שימוש בנשק כזה בתוך אזור מאוכלס הוא רולטה - לפעמים תהרוג את מי שכיוונת עליו, לפעמים את השכנים שלו. במקרה הזה - גם וגם. בכתבה בהארץ מצוטטים קצינים שמודים כי בדיעבד לא היה מקום לשימוש בנשק סטטיסטי שכזה בתוך ריכוז אוכלוסין.
בנקודה זו אציין שניתן לבצע רדוקציה פשוטה להבדלים המהותיים בין מטרות צה"ל לחמאס - מחבלי החמאס משגרים רקטה לתוך ישראל ואומרים לעצמם - יפגע בחייל, אחלה. יפגע באזרחים, גם כן אחלה. לעומת זאת, צה"ל יורה ואומר - יפגע בפעיל טרור, אחלה. יפגע באזרחים, נכחיש ואם זה לא יעזור נתנצל.
למרבה הצער, מבחן הכוונה אינו המבחן היחיד. כוונותיו של הטרוריסט האיסלאמיסטי אמנם פחות טהורות מכוונותיו של קצין צה"ל (כי החמאסניק מתייחס לפגיעה באזרח כאל הצלחה, ואילו הקצין מתייחס אליה כאל כישלון סביר) אבל הנשק שעומד ברשותו הינו חלש ופרימיטיבי. כמות הנפגעים האזרחים בישראל מן הקסאם הראשון ועד היום נמוכה משמעותית מכמות ההרוגים האזרחים בעזה בפעולה אחת כמו פגיעת המרגמה בבית הספר. למעשה, אפשר לדבר על מכפלה של כוונה ואמצעים = תוצאה. אצל החמאס, יש כוונה לפגוע באזרחים, אותה יש להכפיל במקדם של כל רקטה ורקטה להצליח לפגוע במשהו. התוצאה היא שאחת לכמה מאות שיגורים ישנה פגיעה. לעומת זאת, לחייל יש כוונה נייטרלית כלפי האזרחים (הוא לא מכוון עליהם ישירות, סתם לא משתדל להימנע מפגיעה בהם) שמוכפלת בשימוש באמצעים מודרנים באינטנסיביות גבוהה. תוצאת המכפלה הזאת הינה מאות אזרחים מתים. ילדים. נשים. זקנים.
כל שרשרת הפיקוד, משר הביטחון ועד לחייל שלחץ על הכפתור, הינם פושעי מלחמה. באחריותם נמצאת מערכת שמקבלת החלטת פיפטי פיפטי, אולי יטבחו אזרחים ואולי לא. אש סטטיסטית בטווחים האלה משמעותה נוראה הרבה יותר מכל גראד או קסאם.
אש סטטיסטית בטווחים האלה משמעותה רצח, טבח, שחיטה. באותה מידה יכלו לקחת את אותם הרוגים, להעמיד אותם ליד בורות ואז לזרוק מטבע אם להרוג אותם או לא. ה"משתדלים להימנע מפגיעה באוכלוסיה אזרחית" היא פשוט אחד השקרים שהתרגלנו אליו.
לקינוח, נפסלו אמש הרשימות הערביות לכנסת. בשלב הבא יאסרו על ערבים להחזיק במשרות ציבוריות, ובשלב השלישי יאסר על יהודים להיכנס לחנויות של ערבים ולהפך.
לבלוג של חייש
