ובינינו, זה מה שמעניין בעצם את מפקדי הזרוע הצבאית והמדינית השולטים בארגון זה. אם ימותו אלף או אלפיים לוחמים או המתיימרים להיות כאלה(היום כבר לא תמצא הרבה קופצים)זה בכלל לא משנה את העובדה, שבכל מצב ומיקרה, הם חייבים להמשיך ולייצר אש לעבר שטח ישראל. שיקול אסטרטגי  'קר' (אצלם זה בכלל לא בעיה או סוגייה לדיון),וזה בדיוק מדד לנוכחות,שרידות אירגונית ו'כושר לחימה'.

כלומר, אם אנו בוחנים נכון להיום מה כושר הלחימה של "בני-החושך" שבדילעיל, ניתן לומר שאנחנו "אוכלים את הלוקש". מתייחסים בכובד ראש רב ו"מחמיר" לכח-אדם  ונדל"ן, ואין משהו 'שיטתי' יותר כנגד השיגורים והמשגרים. ושם חייבים להשקיע הרבה - לא במקום, אלא במקביל(וקצת יותר) ל"שאר ההשקעות" בלחימה - על דרך ההתכלות/התקלות הסטטיסטית, בסוף אנחנו אמורים איך שהוא להגיע אל כלל עמדות השיגור ולפגוע בהן ובכל מקרה החימוש עצמו (הרקטות) סופו שיאזל מן הארסנל. אז אולי ימשיכו לייצר במחתרת איזה שהם קסאמים, או צינורות השקייה מלאים חנ"מ הדומים לרקטה זאת, אבל היכולת לשגורים איסטרטגים (נניח) רחוקים תפחת ובעצם תחדל.

ובכל מקרה, אם מטרת קובעי המדיניות במלחמה (לפחות הצבאית מערכתית) היא לחדול כל ירי משטח עזה לשטחנו לתמיד, הרי שבלי אותו "שלב ג' " הכה מדובר, כנראה שלא נוכל לממשה! הסכם מדיני/ הודנתי עם חמאס, כמוהו כלכתוב "חוזה" על הקרח. ובעצם,בלי להגיע לכלל עמדות השיגור, לחימוש עצמו ול'בתי ייצורו',  לא בצענו את המשימה, ואפילו פצמ"רים תוצרת בית או צינורות השקייה דמויי קסאם, שיפלו קילומטר אחד מהגבול בתוך יישובינו ידגישו עובדה זאת וידחו כל תירוץ מלומד אחר שיבוא להסביר לעולם למה ניצחנו.

צריך מאד מאד להזהר מפתיונות "איסטרטגים" של החמאס, הוא מספיק ציני לעשות זאת, וירי משטחו לעבר ישראל עד דקת הלחימה האחרונה, בהחלט יהווה (לפחות כלפי העולם הערבי ומוסלמיית העולם) 'אס' חשוב בקביעת השגי המלחמה והמנצח בה.