בפרשת "וארא" מובֵאת סדרה של מִסְפָּרִים האומרים דרשני, ואין מי שיודע לדורשם. מסופר שם שלוי חי 137 שנה, בנו קהת חי 133 שנה, ובנו של קהת, עמרם, חי 137 שנה, כמו סבו. כלומר, במהלך שלושה דורות, חיו הסב והנכד 137 שנה, והדור האמצעי לא פיגר הרבה. מה בא כתוב זה ללמדנו? בנוסף על כך, לשם מה מספרת התורה את שנות חייהם של אישים אשר הידיעות עליהן מועטות (בניגוד לאבות האומה אשר חייהם מתוארים בפירוט, וממילא גם מספר שנות חייהם)?

לשאלה זו כמה פנים, ולצערי הרב לא עלה בידי למצוא לה פתרון, ולמרות זאת, כדאי לעיין בה. ראשית, ברור שכוונת הכתוב כאן היא להראות שה'תכונות' של דור אחד הועברו לדור שלאחר מכן, וספר שנות החיים נועד לשקף זאת. בנוסף, מדובר בשרשרת דורות שבה אחד הבנים (לא בהכרח הבכור), ממשיך את מפעל אבותיו ובמקרה זה: נושא את דגל הקדושה בעם ישראל. אמנם, משימה זו אינה גלויה בפרשה כאן, אך בהמשך, בספר במדבר, העניין מתברר, שהרי בני לוי הם נושאי המשכן וכליו.

לתופעה זו: סב ונכד, החיים בדיוק אותו מִסְפָּר שנים, אין אח ורע במקרא, וייתכן שבשל כך שינו המתרגמים ליוונית (בתרגום השבעים), וייחסו לקהת 130 שנה, ולעמרם 132 (או 136) שנה. בכל מקרה, מסתבר שעיקרו של הכתוב אינו להודיע לקורא פרטים מ"מירשם התושבים", מעין "מפקד אוכלוסין" עתיק, אלא עניין אחר לחלוטין.

הברכה: "אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא" (שמות כ"ג/כו'), הובנה במשמעות שאדם יחיה את מִסְפָּר שנות החיים שהוקצבו לו ממרום. נראה, על כן, שלוי ובניו הגיעו למעלה מסויימת, וכולם הגיעו לגיל הראוי להם, גיל של צדיקים וקדושים, ובלשונם של חז"ל: "הקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים". אמנם, לפי גישה זו עולה מאליה קושיה: כיצד זה אף ישמעאל חי 137 שנה (בראשית כ"ה/יז')? ונדמה שהתשובה לכך טמונה במדרש חז"ל לפיו עשה ישמעאל תשובה לפני מותו.

נותר עדיין לענות: מדוע בחר אלוקים במִסְפָּר 137 כדי לציין את הצדיקים? על כך לא נמצאה תשובה עדיין. אכן, פיזיקאי אחד הפנה את תשומת לבי לחשיבותו של מִסְפָּר זה בפיזיקה המודרנית, אך דומה כי יש להעדיף שאלה טובה על פני תשובה גרועה.

פרופ' מאיר בר-אילן

אוניברסיטת "בר-אילן"