סמיכותו של חודש האביב לציון צאת בני ישראל ממצרים מרמזת על מיזוג כוחות הטבע עם מהותו הרוחנית של עם ישראל.

לפני בוא האביב, בתקופת החורף, הטבע שרוי בתרדמה כללית ונראה כאילו הוא חדל מלהתפתח והכול עומד מלכת. לפתע, עם תחילת האביב, הכול מתעורר לתחייה. עולם הצומח מתעטף בירוק, העצים מלבלבים ובעלי החיים שהיו שרויים בתרדמת החורף מתעוררים. האדם המתבונן בטבע בימות האביב חש באנרגיות הפורצות והפועלות ביקום.

כך היה גם ביציאה מגלות מצרים. בזמן השעבוד היה עם ישראל שקוע במעין תרדמת שעצרה את התפתחותו מבחינה גשמית ומבחינה רוחנית, וגרמה לו לשקוע במ"ט (49) שערי טומאה. לפתע משה, בשליחות ה', מבשר לבני ישראל על גאולתם הקרבה ובאה, והם רואים את הגאולה הגשמית מתרחשת. כאשר הם רואים לנגד עיניהם שבכל המכות שבאו על המצרים אין הם נפגעים כלל, הם מקבלים חוזק נפשי המזכך אותם. כך יש להם הכוח להתעלות רוחנית והם כשירים לעמוד איתנים מול כל המראות הסובבים אותם ולהאמין בה' ובמשה עבדו.

מכאן נלמד כולנו, גם בעתות משבר וקושי, בפן האישי או הלאומי,  לא לאבד תקווה בתקופות שפל אלא לראות כל יום כאילו הוא היום המיוחד שעליו נאמר: "היום אתם יוצאים, בחודש האביב". אם יש משבר ושפל, הרי הם בבחינת ירידה לצורך עלייה. יש לעצור לשם חשיבה, לצבור כוחות מחודשים ליציאה מגלות הקושי ל"תקופת האביב" שתתבטא בהגברת הצמיחה והשגשוג הן בגשמיות והן ברוחניות.