לפני מספר שבועות החליטה מרים שכטר הממונה על שיוויון המינים במשרד החינוך לשנות את השוביניזם המופיע בשירה העברית. הצעה זו מתווספת להצעה שעלתה לפני מספר שנים לשכתב את אגדות הילדות שלנו כגון:עמי ותמי, כיפה אדומה ,שלגיה, ועוד.

אין לי ספק שכוונתה של הגברת שכטר טובה ומטרתה ללמד את התלמידים שיוויון וערכים בין המינים. אך חשוב לזכור שהשירים נכתבו בתקופה בה הגברים נחשבו כשליטים הבלעדיים והנשים היו כאסקופה נדרסת. הגבר היה חזק אמיץ גיבור חיל והאשה הייתה עדינה ,רגישה , וחלשה.

למשל: כאשר כותב אלתרמן בשירו:"ניגון עתיק" "ואם פעם תראי צוחקת בלעדי במסיבת מרעייך ,תעבור קנאתי שותקת ותשרוף את ביתך עלייך" נכון ששורה זו מזעזעת ונותנת פתח לאלימות נגד נשים והופכת את האשה לרכושו של הגבר.

אך חשוב לזכור שרוב משוררי ישראל ובהם אלתרמן פן אבידן היו שובניסטים וזלזלו בכבוד האישה אך למרות זאת הם הצליחו להעשיר לנו את השפה בדימויים ובמטאפורות שלא היו קיימות אז.

כאשר כותב אלכסנדר פן בשיר :"וידוי" "והיה לי פשוט כמו שנים לשנים שאהיה בשבילך כמו לחם ומים ,וכמו לחם מים אלי תחזור". זה נשמע לא טוב מאחר ששוב נרמס כבודה של האשה כי היא מצטיירת כתלותית וחסרת אונים (מה שלא נכר באישה החדשה") מבט על השירה של היום מראה שהאישה מטורפת על הגבר ומוכנה לעשות בשבילו הכל ולרוב הוא מזלזל בה .

ואני שואל זה יותר טוב? חשוב שיהיה שיוויון בין המינים אך חשוב לא פחות שלמדינה יהיהיו שירי נכס צאן ברזל שלא יישכחו לעד.