רש"י במקום מסביר את המלה ביחיד "נוסע אחריהם" - "בלב אחד כאיש אחד". על דברי רש"י אלה, נשאלת השאלה: מדוע היה צריך רש"י לפרש את המלה ביחיד נוסע שהכוונה "כאיש אחד בלב אחד", הרי מס' פסוקים מאוחר יותר מדובר על עם ישראל גם כן בלשון יחיד - "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים...ויאמינו בה' ובמשה עבדו" (י"ד/לא'), ושם אין כל פרשנות שהיא על המלה "וירא"?

ניתן להסביר את כוונת התורה המשתמשת בלשון יחיד לגבי קבוצת כאשר הם מבצעים פעולה הנעשית ע"י כולם כאחד במידה שווה - כמו במקרה "וירא  ישראל" - כולם ראו באותה עת את אותו הדבר, ללא הבדל ביניהם. אך כשהדבר קשור ברגש, במחשבה, בשכל, שבהם אין אדם דומה לחברו (לכל אחד דעה ומחשבה משלו) כותבת התורה בלשון רבים.

אך כאן, כשנאמר בתורה "והנה מצרים נוסע אחריהם", אין הכוונה לפעולה הטכנית של הנסיעה, אלא לכוונות ולמחשבות הזדוניות של המצרים שבאו לידי ביטוי ב"רדיפת אמוק" אחרי עם ישראל, רדיפה הבאה מתוך טרוף הדעת ורצון פנימי לפגוע בעם ישראל. אם כן, היה צריך הכתוב להשתמש בלשון רבים: "והנה מצרים נוסעים אחריהם", אך הכתוב משתמש בלשון יחיד ולכן רואה רש"י לנכון להסביר את העניין ומפרש: "בלב אחד, כאיש אחד". לומר לנו, שברדיפת המצרים אחרי בני ישראל לא היו חילוקי דעות ומחשבות בין המצרים, כולם היו "כאיש אחד בלב אחד" המלא שנאה ושטנה לבני ישראל. לכן הם רדפו אחריהם כאילו היו "איש אחד", והכתוב מתאר אותם כ"נוסע אחריהם" הנאמר בלשון יחיד.