שולחן-השבת

מבט מיוחד ומרתק לפרשת-השבוע,

לפי מדרשי חז"ל, הקבלה והחסידות

לאור תורת חב"ד

מאת

הרב יוסף קרסיק

שליח הרבי

ורב אזורי בת חפר - עמק חפר

פרשת תרומה - "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"

לאחד את דרגות הקדושה

בכל פינה בארץ לחוש ולהתאחד עם בית המקדש * בכל פינה בעולם להתאחד עם בית רבינו שבבבל

עשר רמות קדושה בארץ-הקודש

אין הקדושה האלוקית שורה בכל המקומות בשווה, ישנן מקומות בהם שורה קדושה יותר נעלית ויותר נשגבת מבמקומות אחרים: לא דומה קדושת בית-הכנסת לקדושת ביתו של היהודי. לא הרי ביתו של היהודי כביתו של גוי. לא הרי ארץ-הקודש כשאר ארצות תבל ("טומאת ארץ העמים").

בארץ ישראל עצמה יש עשר דרגות קדושה "זו למעלה מזו": 1) עיירות מוקפות חומה ("שאין קוברין בתוכן מת"). 2) ירושלים ("שאוכלים בה שאוכלין קדשים קלים ומעשר שני"). 3) הר הבית ("שאין זבין וזבות נדות ויולדות נכנסין לשם"). 4) החיל ("שאין עכו"ם וטמא מת נכנסים לשם"). 5) עזרת נשים ("שאין טבול יום נכנס לשם"). 6) עזרת ישראל ("שאין מחוסר כפורים נכנס לשם"). 7) עזרת הכהנים ("שאין ישראל נכנסין לשם אלא בשעת צרכיהם לסמיכה ולכפרה ולשחיטה ולתנופה"). 8) בין האולם למזבח ("שאין בעלי מומין ופרועי ראש וקרועי בגדים נכנסין לשם"). 9) היכל המקדש ("שאין נכנס לשם אלא רחוץ ידים ורגלים"). 10) קדש הקודשים ("שאין נכנס לשם אלא כהן גדול ביום הכיפורים בשעת העבודה"[i].

בפנימיות התורה מוסבר שישנן עשר ספירות אלוקיות, שהן עשר דרכים שבאמצעותם ועל ידם ה' בורא את העולם ומתקרב ומתגלה ומולך על ברואיו ויצוריו - ואלו הן: חכמה, בינה, דעת, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד יסוד ומלכות - בכל אחד מעשר דרגות הקדושה שבארץ-הקודש שורה דרגה אחת מעשר הספירות הקדושות: ב"קודש הקודשים" שבו קיימת הקדושה הנעלית שורה ספירת החכמה, ב"קודש" שורה ספירת הבינה וכן הלאה [בספרי קבלה[ii] נאמר שעשר השמות של ה', הם כנגד עשר דרגות הקדושה שבארץ].

וזה לעומת זה עשה אלוקים, כנגד עשר דרגות הקדושה הקיימות בארץ ישראל ישנן עשר דרגות של טומאה בחוץ לארץ, וזה בולט ב"תועבת הארץ" - ארץ מצרים, כמוסבר בתורת הסוד ש"לכן[iii] היה במצרים עשרה שערים, כי בכל שער היתה טומאה בפני עצמה".

מעשר לאחד

פערי דרגות ומעמדות בין בני אדם בדרך כלל יוצרים מחיצה וניתוק ביניהם. איזה זיקה וקשר יכול להיות בין דבר נעלה ונשגב לדבר נחות? האם הדבר הגדול והחזק רוצה ומשתוקק לחבור אל הדבר הנחות? האם הדבר הנחות יכול להוסיף משהו לדבר הנעלה והנשגב? וודאי שלא! כל אחד מהם הוא יישות עצמאית ונפרדת שאינה מחוברת ואינה תלויה בזולתה.

ואם כך הם פני הדברים בדברים גשמיים, על אחת כמה וכמה שכך צריך להיות גם בדברים רוחניים [שהרי המימד הגשמי קטן באין-ערוך בהשואה למימד הרוחני, וממילא הפער בין הגדול לקטן בענינים רוחניים הוא עצום וגדול מאוד, הדבר הנעלה ברוחניות נשגב ומרומם לאין-שיעור מהדבר הנחות ברוחניות]; האם ניתן לחבר ולקשר את המקום הנעלה והקדוש ביותר - קודש הקודשים, שאפילו לכהן הגדול, האיש הקדוש ביותר, מותר להיכנס אליו רק ביום אחד בשנה, ביום הקדוש יום הכיפורים - האם יכולים לחבר אותו לדרגה הנחותה בקדושה, לכאורה וודאי שלא!

למרות זאת מוסבר בפנימיות התורה שלא כן הם פני הדברים בעניני הקדושה האלוקית, ששם יש זיקה וחיבור דו-צדדי בין העליון והחזק לתחתון והחלש - הנעלה והחזק מחובר ומשפיע לתחתון החלש, והתחתון שומר על החזק.

כפי שמשמע מדברי הזוהר[iv] המגדיר את כל אחד מעשר דרגות הקדושה של ארץ ישראל כמקיף וסובב לזולתה: הדרגה העליונה של הקדושה - קודש הקןדשים - היא ה'פְנים' וה'תוך' של קדושת הארץ וסביבה בתשעה מעגלים סובבים שאר כוחות הקדושה שבארץ, כמו גלדי בצל הסובבים זה את זה ומחוברים זה בזה כך סובבים ומחוברים כל עשר דרגות הקדושה, כי בעצם מהותם הם אינם עשרה גופים נפרדים ושונים, אלא גוף אחד של קדושה - ארץ הקודש, שרק בצירוף ואיחוד של כל העשר יחד, מקודש הקודשים עד המקום הכי מרוחק בארץ ישראל - נוצר גוף אחד שלם ומושלם.

אם-כן בנקודה זו קיים ההבדל בין דברים גשמיים ודברים טמאים לבין הדברים הרוחניים:

בדברים גשמיים בדרך כלל העליון אינו תלוי בתחתון, ובוודאי שאינו חפץ לשמור עליו, אדרבה חשיבותו ונחיצותו תורגש דווקא כשהשני כלל לא יהיה קיים, ואז הוא יררגישו את נחיצותו שבלעדיו לא יוכלו להסתדר, כי הדברים הגשמיים כל אחד חפץ ביישות העצמית שלו ובמיוחד בדברים טמאים שרגשי הגאווה העצמית הגדולים מרחיקים זה מזה (כאמור לעיל שבכל אחד מעשרת שערי מצרים "היתה טומאה בפני עצמה");

לא כן בדברים רוחניים שמעצם מהותם של ענווה וביטול הם אינם רוצים להתרחק ולהניתק זה מזה, אדרבה הם שואפים להתקשר ולהתחבר ביניהם ולהיות אחד.

בכוחות הקדושה לא רק שכל אחד מחפש לחבור ולדבוק בשני, יתירה מזו הוא מוצא את המכנה המשותף שביניהם והוא מגלה שהם ומציאות אחת, והאחד לא יכול להיווצר ללא משנהו, הקדושה התחתונה היא כעין הכנה לקדושה שמעליה, והם נוצרים בכעין מדרג תחילה חלה הקדושה העליונה וממנה מושפע ונוצר הקדושה שתחתיהם, ואם תתבטל הקדושה העליונה תתבטל גם הקדושה שתחתיה.

וכן לאידך הקדושה התחתונה מגינה ושומרת על הקדושה העליונה ואם נפגעת הקדושה התחתונה פוגעים גם בקדושה העליונה. ההשפעה של התחתון בעליון בפשטות היא בבחינת שמירה: הרי בפשטות כל ארץ ישראל שומרת ומגנת על הר הבית וקודש הקודשים שלא יפול בידי אויבים, ואין הכוונה רק להגנה פיזית אלא גם ובעיקר להגנה רוחנית - ההגנה מפני כוחות הטומאה שלא יפגעו בקודש הקודשים היא בכוח ארץ הקודש.

הדברים אינם מדברים בעולם התיאוריה בלבד, אלא גם בעולם המעשה ממש:

משמעות החיבור והאיחוד של כל עשר דרגות הקדושה שבארץ ישראל היא כאמור שבכל נקודה ובכל פינה בארץ ישראל יחושו את מעלת הקדושה של בית המקדש וקודש הקודשים, זו עבודת היהודי לחבר ולקשר ולרומם את כל כוחות הקדושה, כלומר את כל ארץ ישראל, למעלת קודש הקודשים.

[כי אמנם הקדושה ניתנת משמים, אך היהודי מצווה על-ידי עבודתו להוסיף ולחזק את הקדושה בכל המקומות והדרגות, כמו שרואים אצל הכהן הגדול שביום הכיפורים היה אומר עשר פעמים את השם הקדוש המפורש, וזאת כדי להוסיף כוחות קדושה בכל אחד מהעשר דרגות הקדושה].

עשר רמות קדושה בעם ישראל

כמו שבארץ ישראל יש עשר רמות ודרגות של קדושה, גם בעם ישראל יש עשר דרגות ורמות קדושה, כפי שמחלקת אותם התורה[v]: 1) ראשיכם. 2) שבטיכם. 3) זקניכם. 4) שוטריכם. 5) כל איש ישראל. 6) טפכם. 7) נשיכם. 8) גרך. 9) חוטב עציך. 10) שואב מימך.

גם בבני ישראל עשר הדרגות מכוונות כנגד עשרת הכוחות-הספירות האלוקיים, חכמה בינה דעת חסד כו' - שכל קבוצה יונקת כוחה במיוחד מספירה אלוקית מסויימת (ראשיכם מחכמה, שבטיכם מבינה וכו'), כפי שרואים שיש אנשים שאצל המוטיב המרכזי הוא בחינת החכמה, או בינה, או חסד או גבורה וכו', וזאת מפני ששורש נשמת כל אחד יונקת מכוח אלוקי אלוקי מסויים.

וכמו שבארץ הקודש כל עשרת הדרגות תלוייות ומחוברות אחת בשניה והם בעצם כוח אלוקי קדוש אחד, כך גם בעם ישראל שיש חיבור וקישור בין כל הדרגות שכולם מהווים ביחד מציאות אחת שלימה "כי כל ישראל הם גוף אחד".

כל יהודי ויהודי הוא חלק מהעם קדוש, לכל אחד ואחד יש נשמה קדושה ("חלק אלוקה ממעל ממש") ובדברים קדושים אין ניתוק בין העליון לתחתון, להיפך הם מחוברים זה בזה ניזונים זה מזה ואפילו תלויים זה בזה: אם נפגעת קדושת העליון נפגעת גם הקדושה בתחתון, וכן להיפך משנפגעת הקדושה שבתחתון נפגעת גם הקדושה שבעליון. כפי שאמר הקב"ה למשה ("ראשיכם") לאחר שבני דורו חטאו בעגל "לך רד כי שיחת עמך", שמשה עצמו צריך לרדת מדרגתו הנעלית מדוע? "כי שיחת עמך", כי למרות שמשה עצמו לא חטא בעגל, בכל זאת כיוון שעם שלו חטאו (אלו בדרגה הנחותה ביותר, "חוטב עציך ושואב מימך"), לכן גם הוא יורד ונופל מדרגתו, "לך רד".

הפסיק להתפלל כשהלכו חסידיו

מסופר על מורינו שהיה מאריך בתפילת שמונה עשרה של ליל ראש השנה כמה שעות, והיו תלמידיו וחסידיו נשארים בבית הכנסת כל אותן השעות וממתינים לו עד שיסיים תפילתו, תוך כדי שהם אומרים תהילים, כדי לזכות להתברך ממנו בברכת "שנה טובה ומתוקה" כשיסיים תפילתו ורק אז הלכו לבתיהם לערוך את סעודת ליל החג ולאכול את הסימנים הטובים שאוכלים בליל ראש השנה כנהוג בקהילות ישראל.

שנה אחת כשתלמידיו המתינו לסיום תפילתו אחז בהם רעב והרגישו חולשה רבה לכן נמנו וגמרו התלמידים שלא להתעכב בבית המדרש כל אותם השעות עד שרבם יסיים את תפילתו, אלא ירוצו לבתיהם לקדש ולערוך את סעודת ליל החג, ואחריה ישובו לבית המדרש כשרבם עוד ממשיך בתפילתו ויזכו להתברך ממנו בברכת שנה טובה כשהוא יסיים תפילתו.

עשו כן התלמידים אך כששבו לבית המדרש השתוממו לראות שהבעש"ט כבר סיים תפילתו והלך לביתו והם לא זכו להתברך ממנו בשנה טובה.

נחפזו התלמידים לבית רבם ושאלוהו: "מדוע סיימת תפילתך כה מוקדם בהשוואה לכל שנה"? ענה להם הרבי "תפילתי נמשכת שעות ארוכות תוך שאני מטפס ועולה מעלה מעלה, דרגה אחר דרגה לעולמות העליונים ומעתיר בתפילתי במרומים, אולם לשם כך זקוק אני לכם, תלמידי, לעלות ולטפס על תפילותיכם ודרגותיכם הרוחניות, על אמירת התהילים שלכם, ומהם להמשיך ולעלות מעלה, אבל בשעה שעזבתם את בית המדרש והלכתם לביתכם, לא יכולתי גם אני להמשיך ולעלות ונאלצתי "לרדת" מהעולמות העליונים ולסיים תפילתי.

כי גם הצדיק הנעלה והנשגב זקוק לבני דורו להתעלות על גביהם, כדי להוסיף בקדושה ולהביא את דרגת הקדושה הנעלית אל תלמידיו. הרבי הוא "ראש" הדור והראש מחובר לגוף, וכאשר הגוף, הם כל בני הדור, מוסיפים ומתעלים בקדושה, ואז גם הצדיק העליון הניצב על גביהם - מוסיף ומתעלה בקדושה.

לחבר את כל הקדושות ל-770

משמעות החיבור והאיחוד של כל עשר דרגות הקדושה שבארץ ישראל היא כאמור שבכל נקודה ובכל פינה בארץ ישראל יחושו את מעלת הקדושה של בית המקדש וקודש הקודשים;

וגם בזמן הגלות העבודה שלנו היא לחבר ולקשר את כל בתי הכנסיות והמדרשות שבעולם לקדושה העשירית והנעלית הלא היא קדושת "בית רבינו שבבל - 770", ששם נמצא קודש הקודשים בזמן הגלות. במיוחד בשנה זו, "שנת הקהל" תפקידינו לחבר ולקשר את כל בני ישראל להקהל סביב המלך, בבית המקדש ליד קודש הקודשים שבזמן הגלות - 770.

 עד שנזכה במהרה בימינו לבנין בית המקדש השלישי ויבנה בית המקדש וקודש הקודשים האמיתי, או אז יחברו ויעלו כל הקדושות מכל העולם כולו ויעלו לארץ ישראל, כי בכוחו של היהודי לחבר לא רק את הקדושות של ארץ ישראל אל קודש הקודשים, אלא גם הקדושות של חוץ לארץ, בתי הכנסת ובתי המדרש, בתי חב"ד בכל העולם כולו - יתאחדו ויהיו אחד עם בית המקדש השלישי וקודש הקודשים.

הרי שלימות החיבור והאיחוד של כוחות הקדושה תהיה בימות המשיח, שאז יתאחדו ויתחברו כל בני ישראל לאחד ולא יהיו שום חילוקי מעמדות בין אחד לשני. כל המחיצות יתבטלו והכל יהיה מאוחד לאחד ממש. ויהי רצון שנזכה לגאולה האמיתית והשלימה שיבנה בית המקדש במהרה בימינו בקרוב ממש.

מקורות: לקוטי שיחות חלק לא, עמוד 149. ועוד.