מבט מיוחד ומרתק לפרשת-השבוע,

לפי מדרשי חז"ל, הקבלה והחסידות

לאור תורת חב"ד

מאת

הרב יוסף קרסיק

שליח הרבי

ורב אזורי בת חפר - עמק חפר

פרשת תצווה - "וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ גו'"

 המעיל

להכניס לבית המקדש פעמונים-רעשנים * הכהן הגדול אינו דואג לעצמו, לשלמותו העצמית, לכבודו ויופיו האישי, אלא לכלל ישראל, לכן חיברו למעילו פעמונים מצלצלים ורימונים חלולים, כדי שבכניסתו לקודש יתחברו אליו גם פשוטי העם

שליחי כלל ישראל

עבודת הכוהנים בבית המקדש היתה למען כלל ישראל - הקרבת הקורבנות, הקטרת הקטורת, הדלקת הנרות וכו', הכל היה כדי להביא ברכה ישועה והצלחה לכלל ישראל וכדי לכפר על העוונות והחטאים. הכהנים היו שליחי כל עם ישראל.

לא רק בעבודתם הם פעלו גדולות ונצורות למען כלל ישראל, אלא גם בעצם מהותם וקיומם במקדש, אפילו בעצם לבישת "בגדי הכהונה" הם פעלו גדולות לכל ישראל, כפי שאמרו חז"ל שבעצם לבישת בגדי הכהונה, הכוהנים כיפרו על שמונה עבירות חמורות של כל מי שחטא מבני-ישראל, "כשם[i] שהקרבנות מכפרים כך הבגדים מכפרים", הנה פירוט החטאים שכל בגד היה לו לכפרה:

1) כותנת - על חטא לבישת בגד כלאים[ii]. 2) מכנסיים - על עוון גילוי עריות (ככתוב "ועשו להם מכנסי בד לכסות בשר ערווה", היינו שהם מכסים, מכפרים, על חטאי ערווה). 3) מצנפת - (כובע שמעל הראש, הגבוה שבאדם) על עוון גאווה וגסות הרוח. 4) אבנט - (החוצצת בין פלג גוף העליון לתחתון) על הרהורים רעים ועל עוון גניבה. 5) חושן-המשפט - על חטאו של דיין המעוות את הדין. 6) אפוד על עוון עבודה זרה (ככתוב בהושע "אין אפוד ותרפים"). 7) מעיל - על עון לשון הרע (פעמוני המעיל שצלצלו בקול, תיקון לדיבור בקול לשון-הרע). 8) ציץ - (אותו לובשים על המצח) על המדה המגונה של עוון עזות פנים וחוסר בושה.

[כמובן שכפרה זו אינה תחליף לעבודת התשובה, אלא היא כמו קורבן שמביא החוטא, שראשית לכל הוא צריך להתחרט על עוונו ולשוב בתשובה ורק כך הקורבן פועל שה' יסלח לו ושיהיה "מרוצה וחביב לפני ה' כמו לפני שחטא", כך הבגדים כיפרו במובן של בקשת סליחה וריצוי מה', לאחר שהחוטא עצמו התחרט ושב מחטאו[iii]].

כיוון שהבגדים פעלו ענינים גדולים, הרי לכל פרט שבהם היתה השפעה מיוחדת - הן לצורתם החיצונית, הן לחומרי הגלם מהם הם הורכבו, כי כל פרט בבגד, גם פרט שאינו מרכזי ויסודי בבגד - יש השפעה על כל עם ישראל.

שולי הבגד - שולי העם

המאמר הנוכחי יוקדש לאחד משמונת הבגדים המיוחדים של הכהן הגדול - המעיל:

כה אומרת התורה בפרשתינו "ועשית[iv] את מעיל האפוד .. ועשית על שוליו רימוני תכלת .. ופעמוני זהב בתוכם סביב". זה פשרו של המעיל: חלוק ארוך, מהצוואר עד הקרסול, שצבעו תכלת ובתחתיתו מחוברים 72 פעמונים ו-72 רימונים, המחוברים בסירוגין פעמון ורימון, פעמון ורימון כו'. הפעמונים היו עשויים מזהב ובתוכם הותקנו ענבלים שהשמיעו צלילים בעת שהפעמונים זזו. הרימונים היו עגולים וחלולים והם היו עשויים מחוטי תכלת וארגמן ותולעת שני.

בתורת הסוד מוסבר שכיוון שהכהן גדול מייצג את כל עם ישראל, כאמור שבפעולתיו הוא היה שליח להביא כפרה וברכה לכל העם, הרי בגדו היה מעין תבנית של כל עם ישראל: החלק העליון של הבגד מסמל את ראשי העם, והחלק התחתון של הבגד מסמל את אלו הנמצאים בתחתית העם. הפעמונים והרימונים שהיו בשולי המעיל הם כנגד אנשים הנמצאים ממש בתחתית שולי מחנה ישראל, כפי שיתבאר להלן.

מרעישים ומצלצלים

תחילה יש להבין למה ציווה ה' להתקין פעמונים בשולי המעיל, הרי לכאורה "אין[v] דרך אנשים נכבדים ללבוש בגדים עם פעמונים"? מסבירה התורה שזה נעשה כדי שיהיה "נשמע קולו בבואו אל הקודש לפני ה' ובצאתו ולא ימות", כלומר כדי שהקב"ה ישמע בשעה שהכהן הגדול נכנס לבית המקדש, "כי הבא בהיכל מלך פתאום חייב מיתה".

ולכאורה הדבר אינו מובן - אם כל מטרתם לצלצל לפני שהכהן נכנס לבית המקדש, מדוע הם הותקנו על המעיל שאותו הכהן לובש כל זמן שהותו בקודש וכך צלצול הפעמון נמשך כל העת, גם בשעת עבודתו ולא רק בעת שהוא הולך להיכנס למקדש? לכאורה רעש צלצול הפעמון בעת העבודה מפריע ומזיק, כי עדיף שיהיה שקט ודממה בעת עבודת הקודש, ככתוב "לא[vi] ברעש ה'" אלא "בקול דממה דקה"? ובכלל, תמוה הדבר מעיקרו: וכי הקב"ה צריך לשמוע את קול צלצול הפעמונים כדי לדעת שהכהן עומד להיכנס, היסתר דבר מעיני ה'?

אלא סיבת הפעמונים היא כאמור, כדי לקרב ולהכניס לבית המקדש גם את האנשים הנחותים, המצלצלים - מרעישים ומבלבלים:

שתי צורות לעבודת בני האדם, יש העובדים ברעש והמולה יש העובדים בשקט ודממה: בדרך כלל כשהעבודה זורמת בקלות ובלי התנגדות היא זורמת בשקט ובשלווה, אבל כשקיימת התנגדות והאדם מתמודד ונלחם מול התנגדויות, או אז נשמעים רעשים וצלצולים.

בנקודה זו קיים ההבדל בין עבודת ה' של הצדיק לשל מי שאינו צדיק:

הצדיק כל מהותו ויישותו היא טוב וקדושה, אין לו יצר-רע וכוחות שליליים, לכן הוא עובד את ה' בשקט ומרגוע, כי אין לו הפרעות, מלחמות והתנגדויות; אבל מי שאינו צדיק ויש לו יצר-רע וכוחות שליליים המנסים למונעו מלעבוד את ה', הוא מצוי במאבקים וסערות נפש כדי להצליח לעבוד את ה', מלחמת היצר הטוב ברע נעשית בהרבה רעש וצילצולים, עד שהיצר-הטוב מצליח להכניע את היצר-הרע ללכת בדרך הישרה ולקיים תורה ומצוות ומעשים טובים.

הפעמונים והצלצולים בשולי מעילו של הכהן הגדול מסמלים את אותם אנשים שקשה להם לעבוד את ה', וכל מצווה ומעשה טוב שהם עושים מלוּה בהרבה רעש ומהומה מאבק ומלחמה, והכהן הגדול בבואו לקודש פנימה צריך להכניס איתו לשם גם את אותם אנשים פחותים. בכך שהכהן הכניס פעמונים למקדש הוא השפיע כוח לאותם אנשים שיצליחו במאבקם לכניע את כוחות הרע ולקדש עצמם בעבודת ה'.

הבעל-שם-טוב המשיל זאת לאדם שנפל למים עמוקים שכדי להניצל מטביעה הוא שוחה בתנועות גדולות ואולי אף מוזרות ולא רגילות וכן הוא צועק וזועק בצעקות לא רגילות, כדי להזעיק אנשים שיצילוהו לחיים, כך גם מי שנמצא במצב רוחני ירוד משמיע קולות וצלצולים בעת נסיונותיו לעלות בקודש, והם הם הפעמונים שבצילצולם הם מבטאים את המאבק העובר על אלו שקשה להם להיכנס לתוך גבולות הקודש ולהינתק מהרע; בגד המעיל ופעמוניו נותנים כוח ועוז לאותם אנשים להצליח להתמודד מול הקשיים והניסיונות.

רימונים חלולים

לכן לצד הפעמונים הותקנו רימונים, כאמור שהם הותקנו לסירוגין, לצד כל פעמון הותקן רימון:

כל אחד משבעת המינים שהשתבחה בהם ארץ ישראל מסמל סוג אחר של בני אדם. הרימונים מסמלים מי שנמצא בדרגה נחותה ובשפל המצב כדברי חז"ל על הפסוק "כפלח הרימון רקתך", "ריקנים שבך", אנשים ריקים ממהות ותוכן פנימי.

לכן הרימונים היו חלולים, שכמובן זה לא נובע מהרצון לחסוך בזהב! שהרי בית המקדש הוא מקום של עושר מופלג, ו"אין עניות במקום עניות", וגם לא מהצורך להפחית במשקל הבגד של הכהן הגדול, אלא זה קשור לענין המהותי של הרימונים:

רימונים חלולים מסמל אנשים שיש להם רק חיצוניות ולא פנימיות, כלומר שבבואם לעבוד את ה' הם יעשו זאת רק בפן החיצוני, ולא מתוך מהותם פנימה, כי המהות הפנימית שלהם - השכל והרגשות שלהם, "ריקים" ואינם מלאים בתוכן אלוקי, והקשר שלהם לעבודת ה' הוא רק במימד החיצוני; וגם אנשים אלו נעשים חלק מבגדו של הכהן.

"נשמע קולו .. ולא ימות"

לסיכום: למרות שהיה מתאים שבבגדו של הכהן הגדול - האיש המלא בקדושה ותורה - יותקנו רימונים מלאים, בהתאם למצבו הרוחני המלא בעבודת ה' מכל הלב והשכל, הרי הכהן הגדול "מוותר", כביכול, על השלימות המלאה של הרימונים והוא לוקח רימונים ריקים וחלולים, כדי שבעת כניסתו לקודש יהיו יחד עמו כנסו גם אנשים פשוטים ופחותי הערך. הכהן מוכן גם שיתקינו בשולי מעילו פעמונים מצלצלים, כדי להכניס לקודש גם את היהודים הרועשים.

עתה נבין את המשמעות העמוקה בדברי התורה שלולי הפעמונים יכולה להיות גזירת מוות על הכהן הגדול - "ונשמע קולו ולא ימות", הסיבה האמיתית למוות אינה מפני שהקב"ה עלול לכעוס על כניסת הכהן בלי הודעה מוקדמת... (שהרי כנ"ל אין דבר הנעלם מעיני ה'!), אלא זה נובע מהמהות הפנימית של סמל הרימונים - אנשים פשוטים ורחוקים:

כלל ישראל הם יחידה אחת שלימה מראשי העם ועד אחרון היהודים, אם חלילה-וחס אחד היהודים מתנתק מהגוף היהודי, העם כולו ניזוק ונפגע, ובפסוק זה - על מותו של הכהן - נאמרים הדברים בצורה הכי קיצונית: אם חלילה-וחס לא יישמע קולו של הכהן הגדול, כלומר אם חלילה וחס היהודים הפשוטים לא יהיו חלק מהכהן הגדול ועבודתו בקודש, משום שחלילה יש נתק בין גדולי וראשי הדור לפחותי העם - תבוא מכת מוות לכהן הגדול, כי כדי שהוא יחיה עליו להיות מחובר לכלל ישראל גם לאנשים הפחותים ביותר.

בדורינו מבצע את העבודה זו הכהן הגדול של דורינו - הלא הוא הרבי: ששלח שלוחים לכל קצווי תבל שיחברו את כל ישראל למעיל הכהן הגדול, שיחברו לו פעמונים ורימונים, כלומר שיחברו לו את כל בני ישראל ממש. שלוחי הרבי בכל קצווי תבל הם כמו מעיל הכהונה והפעמנים המצלצלים לכל ישראל קול קורא לעבודת ה'.

על ידי עבודת השלוחים הללו ממהרים ומזרזים את בניית בית המקדש השלישי ואז נזכה לשוב ולראות את הכהן הגדול בתפארתו לבוש בבגדי כהונה, כולל מעיל התכלת ופעמוניו, בגאולה האמיתית והשלימה בביאת משיח צדקינו, נאו ממש.

מקורות: לקוטי שיחות חלק טז, עמוד 336. ועוד.

לקבלת המייל ישירות ולתגובות והערות שיתקבלו בשמחה: rabayyk@zahav.net.il