אוזני המן, הן ללא ספק אחת התעלומות הגדולות ביותר בחג הזה, פורים. כל שנה אנו נוגסים בהן בתאווה בלי לזכור אף פעם לשאול, מה משמעותן. ואולי זה לא הכי משנה לנו כשהתחפושות מציצות מכל חנות צעצועים ועוד מעט העדלאידע כבר תתחיל. זה חג של שמחה, של חגיגה "וכל המרבה-הרי זה משובח". ולמזלנו, לא הכל תלוי בהמן, אלא גם במרדכי. אה וגם באסתר. כמה מילים על מה מגלה לנו המגילה...

צופן אסתר

הקאסט המוקפד שבמגילת אסתר ללא ספק מרשים. מלך הפכפך ובעל עוצמה, מלכה יפהפייה בעלת תושייה, יועץ ערמומי וחכם זקן וטוב, הם רק חלק מן השחקנים בדרמה תקופתית מלאת תהפוכות, שמתחילה באיום קיומי ומסתיימת בהפי אנד מרתק וסוחט דמעות.

אולם, סיפור המגילה הוא הרבה יותר מתסריט הוליוודי הפכפך מסביר הרב יהודה אשלג, הידוע בכינויו 'בעל הסולם' על שם פירוש הסולם שכתב לספר הזוהר. אם נקרא את פרשנותו הקבלית היום, שבעים שנה לאחר שנכתבה, כשהעולם עובר משבר כלכלי גלובאלי, נוכל להבין את משמעות החג הזה מנקודת מבט שונה לחלוטין ורלוונטית הרבה יותר.

נתחיל מהסוף: השם "מגילת אסתר" מעיד על המסר שהיא נושאת בתוכה - 'מגילה' מלשון גילוי, ו'אסתר' מלשון הסתר. כלומר, גילוי ההסתר. הבנת המגילה בצורה נכונה, תאפשר לנו להציץ אל 'מאחורי הקלעים' של חיינו. ונתחיל דווקא עם האיש הרע שבסיפור.

המן - הצורר האגגי

הגיע הזמן להפריך כמה מהמיתוסים שהתקבעו סביב סיפור המגילה. המן, ששמו מלווה כידוע בקולות מחרישי אוזניים של רעשנים ונפצים למיניהם, הוא לא בדיוק מי שחשבנו. האגגי, כמו שמסביר בעל הסולם, הוא בעצם... אני! ואת, ואתה, והיא, והוא. מבולבלים? מיד אסביר. המן מסמל את צורת המחשבה האגואיסטית שמנחה כל אחד ואחת מאיתנו, אותו רצון טבעי שמניע אותנו ליהנות מהחיים ללא שום התחשבות באחרים.

המן, שרואה רק את תועלתו האישית, הוא 'קונטרול פריק' חסר תקנה, רודף כבוד ושליטה שרוצה להשמיד את כל מה או מי שמתנגד לו. לכן הוא כל כך שונא את מרדכי, שמסמל בדיוק את הנטייה ההפוכה: הרצון לאהוב ולתת לזולת.

תפקידו של המן לא מסתיים בסיפור המגילה. המן מייצג גישה לחיים שבה תועלתו הפרטית של האדם היא מרכז הקיום היחיד שלו, בניגוד לכל דאגה ואכפתיות לטובת הכלל (מישהו אמר וול סטריט?).

אוזני המן נקראים גם 'כיסים'. המנהג לאכול "אוזני המן" בפורים נועד להזכיר לנו שהמן המסמל את האגו ששולט בנו הוא הסיבה להרגשת הכיסים הריקים, ההרגשה שחסר אמון בקשר שלנו עם האחרים.

ומה עם מרדכי?

כאמור, "היהודי הזקן שיושב בשער המלך" וממתין לשעת הכושר המתאימה, מייצג את הרצון הזך והנקי ביותר שקיים באדם - אהבה ללא תנאי לאחרים. התכונה הזו, הגישה הזו לחיים, היא הדבר שהמן רוצה להשמיד.

המאבק בין שתי הגישות הוא מהות הסיפור. למעשה, זוהי הפואנטה של החג כולו. ולגבי המבוכה שפקדה את אנשי שושן הבירה - היא נובעת מחוסר יכולתו של האדם להכריע את המאבק שמתרחש בין שתי הנטיות הללו שבתוך ליבו.

האחרונה והחביבה - אסתר המלכה

אסתר (מהמילה הסתר, זוכרים?) מייצגת את הצורך החבוי הזה שמידי פעם מתעורר בתוכנו, לא להסתפק במרדף האגואיסטי המטורף שמאפיין את החיים בעידן המודרני. הצורך שתובע מאיתנו לעשות שינוי אמיתי בחיים.

היום הוא מתעורר ביותר ויותר אנשים, ודוחף אותם לחפש אלטרנטיבה לדרכו האנוכית של המן, שהובילה אותנו אל המבוכה הכלכלית שבימים אלו פוקדת את עולמנו.

היום, בראשיתה של המאה העשרים ואחת, העולם השתנה מעבר לנקודת האל-חזור. השיטה היחידה להתאים את עצמנו לעולם הגלובאלי שבו אנחנו חיים היום, עולם של קשרים הדדיים הדוקים בין כל בני האדם, היא לתלות את ההמן הפנימי שלנו - האגו שלנו - ולהישאר עם אידיאולוגיה אחת ויחידה - ידידות ואהבת אחים מעל לכל. זוהי הדרך שמגלם מרדכי. רק כשנאמץ את הגישה העתיקה אך נכונה הזו, ימלא האושר את עולמנו.

פורים שמח!