מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"

פרשתנו, פרשת "צו" פותחת בציווי ה' את משה "צו את אהרון ובניו...".

ציוויים רבים מפרטת התורה - המצוות.

המצוות ניתנו לנו ב- 3 לשונות:

•·        דיברות  - "דבר אל",

•·        אמירות - "אמור אל",  

•·        ציוויים  - "צו את".

כל אלו הם מצוות ה' אך הקשר הלשוני הקרוב ביותר למלה "מצוה" אלו הם הציוויים: צו - מצוה.

למלה "מצוה" יש שני פירושים:

א- מצוה מלשון "ציווי, פקודה"

ב- מצוה מלשון "צוותא, ביחד".

המצוות הן אכן הציוויים של ה' והפקודות שנתן לנו והן גם החוט המקשר בין הקב"ה ועם ישראל, וכאן אנו רואים את הקשר בין שני הפירושים של המלה "מצוה".

החיבור ביו הקב"ה לעם ישראל יכול להתקיים רק כאשר העם מקיים את מצוותיו, כי המצוות הן המדריכות אותנו איך להתנהג בחיי היומיום בעניינים אישיים ובקשר עם הזולת: מצד אחד, הן מחייבות אותנו ומצד שני עוזרות לנו לקיים חיי חברה ושיתוף.

אנו עומדים לפני חג הפסח, החג המבטא יותר מכל חג אחר את המשפחתיות, הדאגה לזולת ואת אחדות העם, משמע: החיים בצוותא. בחג הפסח, חג החרות, בו יצאנו ממצרים משיעבוד לגאולה, אנו מצווים לדאוג ש"כל דצריך ייתי ויכול" (כל מי שזקוק, מוזמן להשתתף בליל הסדר איתנו). 

כאן בא לידי ביטוי עניין הציווי מצד אחד, החיים בצוותא מצד שני. כאשר רואה הקב"ה את השיתוף, הדאגה, האיכפתיות ואהבת ישראל שאנו מקיימים, הוא חפץ להיות חלק בלתי נפרד מאחווה זו והוא עוזר ותומך בקיומה.

מי יתן ובחג הפסח הבא עלינו לטובה, נראה את "כל נדחי עמו ישראל" מתקבצים יחד בארץ ישראל ושיתקיים בנו הפסוק: "אור חדש על ציון תאיר, ונזכה כולנו במהרה לאורו" אמן,  ..."