נומרולוגיה בפרשה  מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"

במשך 7 ימים נצטוו הכהנים שלא לצאת את אוהל מועד (ויקרא ח'/לג'), ימים המכונים "ימי המילואים", הם הימים בהם חנכו את הכהנים ואימנו אותם לקראת ייעודם בעבודת המשכן. 7 ימים אלו היו יחידת-זמן אחת, וכאן המקום להבהיר תופעה זו.

הכהנים נצטוו שלא לצאת 'מפתח אהל מועד', וברור שהכוונה היא לכך שבאותו שבוע (מן הסתם: מיום א' ועד שבת), הם יקדישו עצמם לקראת משימתם החדשה: יתכוננו, ילמדו, יתאמנו, וכיוצא-בכך. התנא מלמד אותנו כי במקדש "שבעת ימים קודם יום הכפורים מפרישין כהן גדול" (יומא א'/א'). היינו, שבמקדש נהגו דרך-קבע בדומה למנהג החד-פעמי של חנוכת המשכן, והדבר מתבקש לאור העובדה כי הכהן הגדול לא נהג לעבוד במקדש דרך-קבע, והיה עליו להתכונן ליום הגדול.

באותו שבוע המילואים היזה משה משמן המשחה על המזבח 7 פעמים, על מנת לקדשו, ונמצא, אם כן, שפרשת המילואים מוכפלת ב-7: 7 במימד הזמן ו-7 במימד המעשה, ההזייה. עיון במלאכת המשכן ומעשי הקדושה יגלה עד מהרה עד כמה רווח המִסְפָּר 7, ו-7 דווקא, בכל מלאכת המשכן. השימוש במספר 7 נראה סביר, אם לא מתבקש, שהרי כבר נודע הדבר כי 7 מסמל קדושה טהרה וברכה אלוהית.

7 ימי המילואים, הימים בהם מוכשר המשכן החדש לפעולתו, אינם אלא המשכו של הרעיון הניכר היטב בפרשת הבריאה: העולם נברא ב-7 ימים, ורק לאחר הכשרתו הוא 'ראוי לשימוש'. כיוצא בכך, אם נבחן את העניין היטב נגלה כי אף הטמא מוכשר לכניסתו המחודשת לעולם המעשה לאחר 7 ימים. יחידת-זמן זו: 7 ימים (המכונה: שבוע), מוכרת היטב גם מפסח וסוכות (אף שלסוכות 'הסתפח' שמיני-עצרת), וגלוי לעין כי 7 במימד הזמן מבטא התקדשות והיטהרות (או: קדושה וטהרה).

כללו של דבר, 7 ימי המילואים היה ציווי לזמנו, לראשיתו של המשכן, אך ציווי חד-פעמי זה תואם את דרך החשיבה העתיקה לפיה האדם או הכלים (או אף מבנה שלם), מתקדשים במקום מקודש באמצעות יחידת-זמן מקודשת בת 7 ימים.

 פרופ' מאיר בר-אילן

 אוניברסיטת "בר-אילן"

 מחבר 'נומרולוגיה בראשיתית' ו'נומרולוגיה מקראית'

(ספרייתבית-אל)