עוד יומיים אנחנו חוגגים את הפסח. חג הפסח שבעבור ביאור חמץ, מצאנו לנו הזדמנות לעשות סדר חדש גם בבית, נקיון יסודי וצחצוח כפי שאנחנו לא מקפידים לעשות בשאר ימות השנה, אולי מלבד המועד השני של הנקיון היסודי לפני ראש השנה.

פתאום התקציב גדל, ע"ח האוברדרפט כמובן, ואנחנו מרשים לעצמנו לחשוב על החלפת הסלון או רהיט אחר,לקנות כלים חדשים,גרדרובה חדשה ובעצם מה לא?החשבון יגיע כבר בכרטיסי האשראי שילווה אותנו בששת החודשים הבאים במקרה הטוב, ועד הפסח הבא במקרה הפחות טוב.

על הבוקר אתה מוצא רשימת מטלות לימים הבאים, תוריד וילונות,תתלה את זה,תתקן את זה,תחליף פה ותחליף שם, תעזור לנקות את הפנלים,חלונות,ארונות,כאילו שאם גרגר אחד של חמץ ישאר כל החג הזה כבר לא יהיה שווה, אפילו שאתה יודע שזה בכלל לא הענין, וזה מענין את בת זוגתך כשלג דאשתקד, אבל בשביל שלום בית שותקים.

כאשר מגיע הערב אתה חושב, הנה באה המנוחה ליגע אבל לא, שעות הערב אתה מגוייס למסעות הקניות הנצחיים בהם אתה זוכה להבין ששמות המותגים הם לא רק פרסומת בטלוויזיה, פתאום אתה צריך לקנות מתנות לכל מיני דודות ובני משפחה רחוקים, ועמיתים לעבודה מה שמבהיר לך שאת מרבית החג תצטרך לבלות מאחורי ההגה ע"מ לחלק את כל המתנות הללו, מה שמוריד לך עוד מספר שנים מהחיים, ואתה מתחיל לקלל את הרגע שנולדת.

בשעות הערב המאוחרות אתה נשכב על המיטה רצוץ ועייף ואומר סוף סוף , ואז נשמע הקול שמבהיר לך שעכשיו צריך לתכנן מה עושים ובאיזה יום, לתכנן לו"ז שלא היה מבייש פקודה צה"לית טרום תרגיל אוגדה, אוי לך אם תביע אי נחת או ספק מסויים, אחרת זה יימשך כל הלילה וילווה בפרצוף כועס וזועף, בשביל השקט אתה מהנהן בראש ואומר טוב,טוב,טוב,,,,,,,

אז הנה בא לא חג הפסח, חג שאמור לסמל את יציאת בני ישראל ממצרים ושחרורם מעבדות לחירות ובתוך תוכי אני תוהה ביני לבין עצמי

האומנם יצאנו מעבדות לחירות?

חג שמח לכל מבקריי ולכל בית ישראל